ישיבת בני עקיבא כפר הרואה
ערב ראש השנה התשי"ט
ד' עמך, יצחק
מאוד מאוד שמחנו לקבל את מכתבך ואנחנו מודים לך עליו מכל הלב. דבריך נכונים ובאמת יהיה לנו קשה להתרגל להיות בפעם הראשונה בימים הנוראים מחוץ לבית,
אך זוהי הסיבה העיקרית עבורה יצאנו לישיבה, כלומר לראות או ליתר דיוק , לחיות בתוך אווירה של ישיבה (חזרה בתשובה, לימוד מוסר וכו')
וודאי שמחשבותינו תצאנה , כפי שאתה מציין , להורים, למורים, לחברה ,למשק ולבית הכנסת
שלנו, אך נשתדל לעמוד בכבוד במבחן ולסכם אחר כך בבית את הימים הנוראים וכל הקשור בהם (עשרת ימי תשובה וימי הסליחות). כחוויה גדולה ,אם לא הגדולה ביותר , שהשאירה לנו הישיבה.
הזמן עובר ב"ד' מהר מאוד ובקרוב נחזור הביתה למסלול החיים הרגיל לו הסכנו זה שנים, וכבר אפשר לסכם את מה שהשגנו פה.
החודש האחרון הכזיב , כלומר, אנחנו הכזבנו, לא מילאנו את כל התקוות שתלו בנו, ועל אף העובדה שגלינו ברצון למקום תורה. בכל זאת לא השגנו את כל מה שניתן להשיג, אך אנחנו משוכנעים שלמרות עובדה זאת השפעתה של הישיבה עלינו היא גדולה מאוד. והוכחה לכך תראה ביבנה בעובדה שיחסנו אל התורה , המצוות והיהדות בכללה , השתנו תכלית שינוי ובכלל כל השקפת עולמנו השתנתה לגמרי וחרגה מן התחום הצר שבו הייתה לפני צאתנו לישיבה בפעם הראשונה , שאז הסתכלנו על הישיבה כעל דבר נחות, ולא הערכנו את מה שהישיבה עשויה להעניק לנו במשך הזמן, ועתה לא רק שנוכחנו שטעינו, אלא אנחנו עוד סבורים שהישיבה היא הדבר החיובי ביותר שיכול היה המשק להעניק לנו בתום השנה השישית, ואפילו שהיו כמה דברים שלכל הדעות היו שלא במקומם, הרי בכל זאת אנו מסכמים זאת כמבצע מוצלח ומצוין,
וכמובן שאנו מאחלים לך שנה טובה, שנת לימודים פורייה,
ולהתראות בקרוב ביחד בביה"ס ביבנה עם הרבה מרץ ורצון,
מתלמידיך וחניכיך הישיבניקס-בני י'-י"א
שמוליק תירוש 1958 |
