ניויורק ערב ראש חודש סיון תש"ז
חברים יקרים, כבר מזמן רציתי לכתוב ומיד היו הפרעות מהן פרטיות ומהן כלליות, שגזלו את המנוחה. בכל זאת כתבתי הרי כמה וכמה מכתבים לחברים מסוימים וגם ממאמרי ל"הצופה" רואים שעדיין חי אני...
בכל אופן , אני ורחל ושירה, הננו בריאים ושלמים, קיבלנו כמה מכתבים מחנה אפטרוט , בנימין וו. ורחל באום ועוד. לכולם תודה רבה.
כמו כן תודה בעד יומני המשק. בצדי דרכים ובעקיפין אני מקבל בכל פעם איזו ידיעות נוספות על המתרחש ביבנה, כמו למשל על הכנסת קו טלפון, עזרה למעפילים ועוד ועוד.
עבודתנו כאן עדיין קשה קשה מאוד. היהודים כאן אין להם כל תמונה מוחשית בכמה מאמצים וסבל תלויה עבודתנו בארץ. משום כך קל להם במידה רבה להיות מקסימליסטי ודורשי מרובה. פיתוחה של תנועה חלוצית בהיקף רחב היא , על כן לעת עתה עבודה קשה מאוד. בכל זאת הצלחנו לפתוח קיבוץ הכשרה שני בקנדה. אומנם בשנה שעברה, בבואי לכאן, לא פיללתי כלל שלמרות הקשיים נצליח לקדם את העבודה. עתה הריני מקווה שגם בעניין העלייה נתקדם יותר , אם כי בצעדים איטיים ולגמרי לא לפי צרכינו ורצוננו בארץ. מן הועד הפועל כתבו לי שמסרו או עומדים למסור לכם את הכספים בשביל בנין בית הכנסת. עליכם באמת לגשת למפעל הזה ושמחתי לקרוא ביומן שאכן אתם חושבים על כך. אם תיגשו לבניין נוכל לגייס את חברינו בקנדה לתוספת עבודה.
במכתבי הקיבוץ וביחוד ממכתביו של משה כהן אני למד על קשיים רבים שרוב קיבוצינו נתקלים בהם. קשה כאן למשוך הון פרטי למפעלנו. כל המגביות היהודיות מפגרות השנה והאנשים מסרבים להשקיע הון לאור המצב בארץ.
יבקר אצלכם אחד מחברי הפרטיים ויתעניין ביחוד בבית החרושת לשימורים. רצוי שבנימין וו. ומשה כ. יבררו עמו אפשרויות שונות בקשר לבית החרושת ומפעלים אחרים.
האריכו לנו את הויזה לעוד חצי שנה. אני מקווה שכעבור הזמן הזה נחזור אי"ה למקומנו. אני כותב מהמרד ורחל תכתוב לחוד. המשיכו לכתוב לי על כל המתרחש וקבלו את בירכתי לחג מתן תורה.
משה ורחל קרונה.
משפחת קרונה היתה בשליחות בשנים כשחזרו מהשליחות עזבו את הקבוצה.
|
|
|
|
