גדליה דיטור בונה את בית הגפירים חלוקת נשק בבית הגפירים (מחסן הנשק) אלחנן הרץ, אהרון ובר, דדה יעיר בנין האבן הראשון בקבוצה כעת הוא שוב חשוף, התקלף מכל "מלבושיו", שהסתירו אותו במשך השנים האחרונות. הוא עומד שוב במערומיו. גלוי לעין כל, בודד, כמו בימים ההם. אז הוא היה פאר גאוותנו: בנין אבן ראשון בישוב שהלך ומוקם, לבן וצחיח,כמה פיללנו להשלמתו.
שלט התנוסס מעל המשקוף והכריז על זהותו.
היה זה לפני כ-35 שנה, בטקס צנוע הוא נחנך ונמסר לתעודתו,
אחרי שאנשי השררה האנגלית מצאוהו כשר וראוי לתפקידו:
מידותיו כנדרש, הדלת-דלת ברזל. החלונות קטנים וסורגים מגינים עליהם, בל יפרוץ איש.
כזאת הייתה תחנת הגפירים.
גצל היה האחראי הראשון. אני הועברתי מן התחנה אשר בגן יבנה,
ושנינו שימשנו במדי הפאר עם הכובע האוסטרלי.
וכך קיבלנו את הרובים הרשמיים הראשונים במקום הזה וכן את כל הציוד האחר שהמשטרה האנגלית נהגה להפקיד בידי חיל הנוטרים של הישובים היהודיים. (דדה היה מופקד כבר אז על הנשק הלא-רשמי , שנשמרבחביות במקומות סתר שונים-סליק-מתחת לפני האדמה). בהמשך השנים שימשו חברים שונים כנוטרים כאן, וביניהם מנחם צבי אפשטיין,
אריה וצלר ושמואל שטרנהיים, ולבסוף עזריאל זמוש.
(על הנוטרים שברודגס בתקופת הקולפק יספרו נא אחרים).
עד למלחמת השחרור היה הבניין מוקד העניינים הצבאיים הרשמיים,
ואחרי כן הועד לתפקידים אחרים.
נמסר לי שאין סכנה מיידית להריסתו, כי הרי הוא ממלא תפקיד ברשת החשמל.
אך אומר לאלה שיכהנו בעתיד, שכדאי לשמור עליו, למען יספר את תולדות המקום. ובינתיים שמא ירחמו עליו וישפצו אותו במקצת. מיכאל פרלמן תשרי תשל"ז 22/10/1976
|
