ציד תרנגולות בצומת אבו כביר

בס"ד ‏ג' אדר, תשע"ב ‏26 פברואר, 2012

ציד תרנגולות בצומת אבו-כביר

הימים ימי תקופת ההמתנה ערב מלחמת ששת הימים.

כזכור, "כל בחור וטוב לנשק כל בחור על המשמר" כלומר כולם גויסו ליחידות המילואים וכל יום עוד אחד ועוד אחד נעלם מחצר הקיבוץ בו גדלתי,ורק אותי ,מעשה שטן,לא מגייסים ליחידת המילואים בה שרתתי כקצין בסיירת החטיבתית.

מה קורה פה, הכיצד לא צריכים אותי ,זה הטריף את דעתי.

אבל מאידך גיסא הקיבוץ שנשאר רק עם נשים ,זקנים וילדים שיווע לכל זוג ידיים ולכן אנו הנותרים עבדנו מצאת החמה עד צאת הנשמה.

לעת ערב הודיע לי סדרן העבודה שבאמצע הלילה יש משלוח עופות לתנובה. כלומר תופסים בלול תרנגולות ,מכניסים אותם לכלובי ברזל שכל אחד מהם שוקל כ-30 קילו (ריק),ומעמיסים על משאית כ100 כלובים ולדרך לתנובה תל אביב.

אתה –כך הסדרן –תהיה נהג המשאית. זו לא הייתה סתם משאית זאת הייתה מק דיזל כפול סרנים עם ארגז "הייבר" להובלת חול או חצץ וגובה הארגז היה כמעט מעל לראשי. זו המשאית שנשארה בקיבוץ כי את יתר כל המשאיות של הקיבוץ כבר גייסו למילואים.משאית ענק ש רק שני אנשים בקיבוץ ידעו והיו מורשים בנהיגה עליה-ואני אחד מהמורשים.

המשאית הועמסה ובחצות הלילה יצאנו לדרך.לצידי ישב בחור נוסף ,מבני כיתתי שגם הוא עדיין לא גויס ליחידתו.אמנם בן גילי אך קטן קומה כנער (ראובן קמפניינו ), לימים היה סגן אלוף בצה"ל בחיל המודיעין.

הדרך לא אצה לנו כי הייתה האפלה ופנסי הרכב נצבעו שחור עם חריץ דק במרכז לגשש באפלה.

בכל זאת הגענו בשלום לתנובה עופות בתל אביב ושם פרקו מחצית מהכלובים ונתנו לנו הוראה לנסע הלאה לתנובה רחובות.

אבל לתדהמתנו ראינו כי הפועלים פרקו את כל החלק השמאלי של המשאית ואילו החלק הימני נשאר על תילו כמגדל בתוך הארגז.

אנו כמובן לא יכולנו לסדר זאת בעצמנו והחלטנו לנסע בזהירות לרחובות. וכך בשתים בלילה ברחובות ריקים וארוכים באפלה מוחלטת כמעט ,שמנו פנינו לרחובות.

בצומת אבו כביר עצרנו ברמזור אבל ברגע שהמשכנו עם האור הירוק נשמעה חבטה אדירה ובמבט במראה ראיתי מספר לא קטן של כלובים מדרדרים על הכביש והתרנגולות יוצאות מתוכן ומתמקמות אחר כבוד במרכז הצומת.

קפצנו החוצה ועם מוטות ברזל מיוחדים בעל כיפוף חד בקצה התחלנו לדלוק אחר התרנגולות וללכוד אותן אחת אחת להחזירן לכלובים.

מחזה סוריאליסטי מצחיק והזוי .הן מקרקרות ובורחות ואנו שני הציידים רצים אחריהם סחור סחור בצומת אבו כביר באור רמזור אדום ירוק וצהוב, התמזל מזלנו ולא הגיעה כל מכונית משך כל ה"צייד". .

לאחר כעשרים דקות מאומצות אנו שטופי זיעה עם חמשה כלובי ברזל מלאי תרנגולות מקרקרות וכעת צריך "רק" להעמיס הכלובים לארגז המשאית , בכוחות אחרונים הנפנו את הכלובים על המשאית.

אך הכלוב האחרון גילה רצון משלו ובמקום להיות מונף על כפיים צנח חזרה מלמעלה והיישר על בוהן רגלי הימנית .(קיבוצניק תמיד בסנדלים ). הפעם כבר באמת ראיתי מליון כוכבים. הבוהן והרגל כולה התנפחו כמלון בינוני-וזו הרגל של הדוושות –גז וברקס-, אך נאמנים למשימה הגענו לרחובות ,והתרנגולות ליעדן הסופי ,תרתי משמע.

חזרנו לקיבוץ עם השחר הצוהל ושם כבר חיכה עבורי צו הגיוס להתייצבות ליחידה.

וכך התחלתי את המלחמה כפצוע "מלחמה" , רגל אחת מתהדרת בנעל צנחנים אדומה ורגל אחת מבויישת עם סנדל ותחבושת לבנה.

שאול אדלר