מהחל חרמש בקמה (דברים,
ט"ז, ט)
(סיפור
אחד מיני רבים)
אותו קיץ
מצאתי את עצמי על בימת הקוצרים המקרטעת, במרומי קומביין "מסי-הריס"
האדום, אוחז בכל ברזל מצוי ומופקד על מילוי שקי התבואה.
אפוף ענן
של אבק ומוץ, בהלומת המנוע השואג, שקשוק הכנפיים שמקרבות את החטה הבשלה לסכין,
ונהמת התוף שדש את השיבולים ברעבתנות שאין לה שובע. לא הייתה זו התמונה הפסטורלית
של נערי בועז בשדות בית-לחם, אבל כן הייתה כאן הסאגה ההירואית של החלוץ הכובש את
אדמת המולדת.
ואני,
הנער שלא מכבר עלה מן הגולה, אני בין הקוצרים בשדות הנגב! אומנם בתפקיד צנוע של
קושר השקים מאחורי גבו של המפעיל, אבל הרגשתי שהגעתי לפסגת חלומותיי... איך לא עלה
בדעתי לצלם סדרת תמונות של חבריי לעבודה, בחור יפה בלורית, מרוכז כל כולו במלאכת
הקציר, זרועותיו החסונות אוחזות בהגה ועינו חדה לאתר כל תקלה.
איך
הייתי יכול לבצע את המלאכה המורכבת של מיקוד וחשיפה, להוציא את המצלמה מתוך מחבוא
השק, ששם שמרתי אותה מפני האבק וטלטולי הדרך? איך הייתי מוצא את המרחק המתאים ביני
לבין האובייקט, כדי שכל הנושא יהיה בתוך הפריים? משימה בלתי אפשרית! מה עוד,
שהייתי אחראי על מילוי השקים וקשירתם ולא עלה בדעתנו לעצור את הקומביין באמצע
הקציר כדי להצטלם... מאוד רציתי לקחת עמי מזכרת מן הימים היפים ההם ופתאום הבזיק
הרעיון ועלה בדעתי נושא לצילום. שעות רבות של מחשבה הקדשתי לתכנון התמונה האחת
והיחידה שתבטא את שיא עמלנו.
עדיין
הייתי צלם חובב, לא מודע לעיקרון של המקצוען שסרט הצילום הוא חומר גלם, והתמונה
הטובה, זאת שהתכוונתי אליה, אפשר לדמיין אותה למפגש הזרע עם הביצית – המונים יצאו
לדרך ורק אחד הגיע למטרה. אני דגלתי בסיסמת התותחנים: "פגז ראשון
במטרה", גם מטעמי חיסרון-כיס לא צילמתי יותר מאשר תמונה בודדת בכל פעם.
כך הבשילה
המחשבה שהנה, אני מסוגל לבצע את תוכניותי, יש רק לחכות לשעת כושר.
תוך כדי
הקפדה על נוהלי העובד ומתוך זריזות ונחישות, הצלחתי לחסוך דקות יקרות בין קשירת שק
אחד למשנה ושחרור דבוקת השקים ברגע הנכון במקום המיועד להם, בשורה הארוכה של שקי
התבואה הקצורה באמצע השדה. כך הגיע הרגע המכריע. מספר מטרים לפני סוף התלם אספתי
את המצלמה, גלשתי במגלשת השקים בלי שחברי ירגיש בדבר והסתתרתי בין השיבולים צמוד
לקרקע. אחרי שהקומביין השלים את הסיבוב התפזר האבק ושוב נעץ את הסכין בקמה הזקופה.
זה היה הרגע שחיכיתי לו וכך צילמתי את החיטה בעת קצירתה. התוכנית הייתה להתחמק
מאחור, לטפס על הקומביין ולהמשיך בעבודה כאילו לא קרה כלום...
אבל
הקוצר עצר בפתאומיות, ירד בבהלה והיה משוכנע שדרס אותי. מה? לא ידעת שלא מצלמים
באמצע הקציר? ואני הייתי בסך הכל קושר שקים...
שמעון
תדהר |
