איפה הכרמים כולם?

כרמים ביבנה

איפה הכרמים כולם – האם לא נזכור אותם ?

למה באתי עכשיו לכנס סיפורים ישנים? אבל הנה יש טעם לסיפור... כי כידוע זכינו, ומעשה אבות – סימן לבנים !

כאשר ראיתי, שעקיבא התחיל בנטיעת כרם בראש צורים, ומעלה תכניות לפתח גם יקב לשם ייצור יין משובח, עברו לפני עיני כל התכניות שהיו לנו לפני למעלה מחמישים שנה ביבנה.

בזמן הראשון כשהגעתי ליבנה, ואני עדיין סטודנטית בפקולטה לחקלאות, הטיל עלי רודי הרץ ז"ל את המשימה לבדוק, האם יש מקום לנטוע כרם יין ביבנה. מובן שזה היה מתקבל נהדר מבחינת הקשר עם השם "כרם ביבנה" – אבל כאיש בעל אחריות כלכלית היה צריך להוכיח, שענף זה יהיה רווחי. ובכן נקבעה לי פגישה עם אחד מבני הבילויים, שהיו לו כרמים נרחבים בשיפולי גדרה. האיש המבוגר בשם חזנוביץ, קיבל את פני באופן יוצא מן הכלל: הוא הציע לי סיבוב (היום הייתם משלמים עבור זה בשמחה!) על חמור, ורכב אתי מסביב לגבעה בשיפולי הוואדי, אשר הפריד בין המושבה גדרה והכפר קַטְרָה, והראה לי את כל החלקות המטופחות של כרמי היין. הכל היה יפה ובעיקר ציורי, ובמיוחד כשרואים את הכל ממבט בגובה החמור...

אך כאשר התברר שאם רוצים לשווק ענבים צריכים להתקבל לאגודת הכורמים (שהיא היתה מונופול בימים ההם) ולנו היה ברור, שיהיו להם דרישות גבוהות כלפי "מתיישבים חדשים", וגם המחירים שהיקב שילם לכורמים היו נמוכים מאד, רודי הבין, שזה לא ענף מתאים לנו.

לאחר זמן הוחלט, להרחיב את חלקת ענבי המאכל, שכבר ניטעו לפני כן על ידי אריה וצלר. הכרם הראשון היה מבוסס על זנים שונים, שהיו אז באופנה: מדלין, פנינה, צ'בה, שסלה, מוסקט ועוד אוסף מגוון של זנים מאוחרים. החיסרון הגדול של הכרם היה שהיה נטוע על פי קווי גובה, בשורות מעוקלות ביותר. ה"קורדונים" היו נמוכים וכל העבודה נעשתה בהליכה שפופה. עבודת הידיים היתה מרובה ומפרכת. אבל היבולים המבכירים וטיב הפרי והאריזה השתלמו. אז היתה לנו סוכה יפהפיה שכוסתה בגפני סולטנינה, היו סוס (עשיו – זה היה שמו) רתום לעגלה מיוחדת, עליה העמסנו את הטנאים הרבים, אשר ריפדנו בעלי גפן, ושכבה אחת של אשכולות הונחו בהם. כל זה נעשה ביד, בגובה האדמה. למרות כל המאמץ – היה סיפוק, והיו אלה ימים של "תכלת ברקיע".

עד היום חסר לנו בנוף של יבנה מראה הכרמים, ומי שאי פעם עבד בבציר, יתגעגע לטעם האשכול הראשון המכוסה טל, עם הקרירות בשעת שחר מוקדמת, או ריח הסמדר העדין של הפריחה השופעת, שרק העובדים הוותיקים יכולים לשחזר.

את הספור הבא של עשיית היין ביבנה, חייבים היינו לשמוע מפי אביגדור לבל. תחילתו בענבי הכרם שהפכו ל"בררה" ונזרקו לאשפה, וביוזמת אביגדור נכבשו בבקבוקים – ולמרבה הפלא דווקא ההתחלה הצנועה הניבה יין טעים לחיכנו.

מאז ועד היום התחלפו ספקי הענבים, וכבר שני דורות של ילדים חוגגים בשעת דריכת הענבים, ויין פחות או יותר טוב עלה על שולחננו.

הרבה מצוות התלויות בארץ למדנו אגב גידול הגפן, החל מדיני העורלה ועד לחגיגת "נטע רבעי", הפרשת המעשרות, ברכות הנהנים: מ"בורא פרי העץ" ועד "פרי הגפן", והשמחה של הילדים בברכם "שהחיינו". בכל שנה קם לנו מחזור חדש של ילדים, החוגגים כ"דורכים בגת".

אם כרם אין ביבנה, לפחות זכר לענף עדיין נותר. נאחל לכורמי גוש עציון הרבה שנות בציר מבורכות.

ונטעו כרמים ושתי את יינם (עמוס ט, 14).

חנה יעיר

כסלו תשנ"ה, 1998.