פרישת הנוטע

עם פרישת פנחס רונן , "מבית" סיוון תשמ"ח, 1988

מטע ונוטעים

                                                                                                לסיום עבודתו של פנחס במטע   

לצערנו כבר זמן רב לא חגגנו חג חקלאי, יובל של ענף או חג אסיף פירות, זיכרון לחג נטע רבעי, או חילול כרם.

אבל לפחות הפעם נאמר כמה מילים שמן הראוי לאמרם לחבר, אשר מפעל חייו עד כה כרוך בנטיעה, ניהול ועבודה רצופה במטע. אמנם התרפקות על העבר איננה באופנה, והמילה "נוסטלגיה", נשארה רק במרכאות, כמו ציונות, אבל קשה שלא לספר על ענף כפי שהיה, עם קצת היסטוריה.

רבים קשרו את אישיותו של פנחס עם המטע עד כדי כך, שרק שאלו על הג'ינג'י מיבנה, מה הוא נטע, מה הוא יקטוף, איך הוא מארגן את הקטיף וכו'. אבל ישנם רבים כאן היום שכבר אינם יודעים, שהמטע של יבנה שימש כדגם של ענף מצליח. הישג מקצועי שכדאי ללמוד ממנו, ורבים הנוטעים והמדריכים שהפיקו תועלת מרובה מהניסיון של יבנה.

בערך בתקופת קום המדינה, יצא ענף המטעים למרחב, ניטעו זיתים, תפוחים, כרם, אחר כך רימונים ולבסוף אבוקדו – ובכל נטיעה פנחס היה העובד הראשי. ואז הגיעה העזרה הרצינית לענף בדמות גרעין הנח"ל המפורסם עציון, ואיתו בוגרת טרייה של קורס מטעים צבאי – וכפי שנאמר בשיר השירים: "תחת התפוח עוררתיך" – ואת המשך הסיפור הרי כולם יודעים...

ולאלו מבינינו שאינם זוכרים: בשטח הפונה מזרחה מן הישיבה כבר עמדו עצי תפוח בפריחתם, וכשהיינו צעירים העברנו קווי פח כבדים עם ממטרות (כבר כמעט לפני 40 שנה) ומי יודע אולי גם האהבה לא היתה פורחת בלי התפוחים "הזקנים".

מהר מאד פנחס קיבל לידיו את ריכוז הענף, עם כל המתח של השגת עובדים מדי ערב ב"סידור העבודה", טרקטור ומים וכו'. והימים הם טרם היות טוסטוס, ואפילו אופניים רק קיבלנו בירושה.

עם ההתרחבות חלה התארגנות פנימית, וחייבים להזכיר את תפקידו המרכזי של מיכה בית אריה כרכז השקאה (אבל זה סיפור נפרד). אל נא תשכחו, שלפני המערכות הממוחשבות היתה התרוצצות תמידית בין המגופים, אשר היו קבורים לרוב בבור מלא מי רפש, והפסקות החשמל התכופות גרמו לשיבושים רבים, וממלכתנו השתרעה עד גבעת וושינגטון ובכל מרחבי יבנה.

ימי גיוס בוודאי כולם זוכרים, אך מי יפגיש לנו פעם את כל בוגרינו, שנתנו יד לפנחס בביצוע קטיפים ומשלוחים ענקיים, בימים ארוכים של קטיף וריסוס, דילול ואריזה, ימים של נטיעה ויצירה.

נאחל לפנחס ומשפחתו שכשם שזכו שהתקיים הפסוק: "ונטעו כרמים ושתו את יינם", כן יתקיים: "ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד" (עמוס ט, 15).

וכן יהיה המשך לנטיעות והמשך לענף חקלאי מפואר.

                                                                                                                                                       חנה יעיר