קול השבוע כ"ד סיוון תשס"ז
ואולי לא היו הדברים מעולם . . .
ההיית או חלמתי חלום?
הכרם – עולם שלם. בילדות המוקדמת, מחוז חפץ לטיולים בסביבה של מבוך, מנוחה
ומשחקים בסוכה "הישנה" היפהפיה שכולה מענפי גפן משתרגים, אחר הצהרים
קוטפים עוללות הביתה, רק אני ואחי.
קצת אחרי בת מצווה מתחילים לעבוד ב"ענפים", כלומר כל יום שעתיים
אחר הצהרים, בחופשות – שעות ארוכות. כשהתבגרנו קצת, עובדים בחופשות – כמעט ימים
שלמים.
כשניתן לנו לבחור בין הענפים, אני בחרתי מיד ב"כרם" – זה נשמע
מאד רומנטי. היום מיד חושבים על מחוזות היין, על טוסקנה, על יינות עם ארומה
בוהמית. אבל אז, היו אלה ענבי מאכל בעלי שמות מעוררי דמיון: פנינה, מלכת הכרמים,
מוסקט, אלפונס, סולטנינה ועוד.
אותי זה משך כבר אז, אולי בגלל רקע חקלאי מהבית, מאבא שהיה גד"שניק
כשעוד לא קראו לזה כך.
העבודה לא היתה קלה, בחורף היינו גוזמים ומעצבים את הגפנים כדי שיתפתחו
נכון ויניבו את מירב הפרי. די מהר קיבלנו גם אנו, הצעירים, את האחריות לעשות זאת,
מה שמילא את ליבנו גאווה. באביב הפריחה המשגעת והניחוחית, ואחר כך כשמופיע הפרי,
אחרי החניטה – דילול הפרי והדליית הענפים, מופיע הקיץ עם השמש הקופחת ובציר בחום
יולי-אוגוסט. העבודה קשה ותובענית ומדי פעם גם מגיעים לסככת האריזה לארוז את
האשכולות למשלוח לשוק, גם זו עבודה הדורשת מיומנות.
ועם מי עבדנו? עם מיטב אנשינו: עם פנחס רונן ואיתו ירדנה ואביגדור עם
סיפורי ירושלים שלהם, במיוחד על המשוגעים שבה, מיכה בית אריה שחזר מאמריקה ובפיו
סיפורים מדהימים.
כולם צעירים, ובשבילנו, הנוער, דגם לחיים ולעבודה, כל אחד משתדל לתרום כמה
שיותר. בעונת הבציר היינו יוצאים עם אור ראשון כדי לנצל את השעות הקרירות של היממה
וזאת חוויה: ענבים קרים וטלולים על הבוקר. בשעות הצהרים החום המעיק, על ראשינו
כובע רחב שוליים, עבודה מתמשכת שאינה נכנעת לתחושת החום והעייפות, אפילו לארוחת
צהרים נכנס אחד העובדים למשק ומביא לסככת האריזה את האוכל כדי לא לבזבז זמן יקר.
ומה נשאר? הגעגועים למגע עם האדמה, עם הצמחים הרעננים, הירוק של הגפנים,
הריח... וגם הרגלי עבודה, יחס לעבודה, יחס לשכירים והיחסים בין איש לרעהו.
אני לא אוותר ולא אניח להשמיט פרק זה מהביוגרפיה שלי, זה עדיין הבסיס
לדברים שאני עושה ומאמינה בהם עד היום.
ידידה קריק |
