הכרם של יבנה
חגיגות רבות נחוגו ביבנה בשנות ה- 50 וה- 60. זכור במיוחד חג חילול הכרם
בשנת 1947 ברוב עם, בהשתתפות זמרת מקצועית ודברי ברכה של חיים אייזנר ז"ל.
בימים ההם ראו סמליות רבה בעצם קיום ענף של כרם ביבנה. יש לציין שאברהם הרץ
ז"ל חשב שיש לנטוע כרם של ענבי יין בקבוצת יבנה (הוא אף שלח אותי לגדרה
להתייעץ עם אחרון הבילויים שם, כדי לקבל המלצה לנטוע כרם לענבי יין ביבנה). האיש
הזקן (אהרונוביץ שמו, כמדומני) אף ערך לי סיור על גבי חמור בכרמי גדרה, אבל לא
המליץ על נטיעת כרם לענבי יין, בגלל השליטה של אגודת הכורמים ביקבים.
בשלושה מקומות נטענו חלקות כרם ענבים ביבנה, הראשון היה מזרחית לישיבה,
צמוד לוואדי המוביל ללולי מזרח של היום. במשך הזמן הכרם הגיע עד לכביש של גבעת
וושינגטון. חלקות נוספות הקיפו את בית הקברות בכיוון מערב, ושינו את הנוף יחד עם
כרמי הזיתים (רק השדרה נשארה למזכרת שלהם).
בכל נטיעה הוספנו זנים ושיטות גידול חדשות. צוות הענף היה גדול ומסור. הוא
כלל בעיקר מספר רב של בני נוער וילדים, שספגו את ההווי המיוחד, ואולי את
"גאוות היחידה" של הימים ההם.
חג גדול היה ביום חילול הכרם הראשון, שנערך ליד הרמפה של הישיבה (אשר טרם
נחנכה), ובה הופיעה הזמרת ברכה צפירה, וחברים טעמו לראשונה מן הפרי היקר,
וברכו את הברכות המתאימות. 
אך אין מה לדבר, העבודה בענף היתה מפרכת, ובחלקות הראשונות גם פרימיטיבית מאד. ההשקיה היתה בשיטת הזרימה בתלמים, והשורות היו מעוקלות לפי קווי גובה, ועם טוריה היינו מכוונים את המים לתלמים, שהוכנו בעזרת מתלם שנגרר ע"י פרד. במעדר וטוריה קיצצנו את עשבי הבר, כי עדיין לא הכירו חומרים משמידי עשבים רעים.
אך איזה תענוג היה לצוות הכורמים לצאת עם דמדומי שחר, ולבצור את הפרי
הקריר לתוך הארגזים שנקראו "טנא", על מצע עלים שריפדנו מתחתם. הפרדה
הביאה את הפרי לסוכה, וכל הצוות נפגש שם לאריזה. היו שנים שגם אכלנו בסוכה היפה,
לאחר שהבחורים חזרו מן התפילה, ובעגלה הביאו את כל צרכי ארוחת הבוקר (חוץ ממה
ששכחו לפעמים).
עם השנים התחלפו הזנים, ובמקום השמות הרומנטיים כמו "פנינה" או
"מלכת הכרמים" ו"תמר", באו "אלפונס",
"דנוג", זנים יפי מראה ובעלי חיי מדף ארוכים. אבל מה קרה לטעם? במקום
לגדל זנים מבכירים עברנו לזנים המבשילים מאוחר, ולמדנו אף לשמור אותם בקירור עד
סוכות. תמיד עמדנו על המשמר של כדאיות הענף!
השקענו הון ועמל רב בעיצוב ה"קורדונים" – הפרופילים מברזל וחוטי
תיל, והוכנס מיכון, שהחליף את הגיפור והריסוס הידני. אך כל זה לא הציל את הענף
שלנו מן העקירה. וכך היה המהלך: בשלב מסוים ועדת המשק קבעה שאין עוד מקום לענף עתיר
עבודה ביבנה, ובלב כבד נפרדנו מן הכרמים המניבים.
במקום זאת נטענו בשנים ההן עוד כרמי זיתים, עד אשר גם הם הפכו
ל"נטל", ורק שרידים מהם נשמרו.
ועתה יש לברך את עובדי וילדי משק הילדים, שחידשו את ענף הכרמים ביבנה. זה
משמח מאד להיווכח במקצועיות ובעיצוב האסתטי של הכרם אשר עוטף את מפעל
ה"פוטו-וולטאי" וגם צמוד לבית הספר התיכון.
כמובן אין אנו מקילים ראש במושג הסמלי של כרם של תלמידי חכמים,
שהעלו את יבנה על המפה בימי התפארת של יבנה וחכמיה, ומילאו במעגלי ספסליהם
את בית המדרש ביבנה ההיסטורית.
חנה יעיר
ט"ו באב תשע"א. |
