עיתונות יהודית היסטורית
הצופה – 10.10.1955
שמחת תורה
בקבוצת יבנה
ישיבת חברון קנתה לה שם ב"שמחת תורה" שלה, ורבים באים אליה מדי
שנה בחג שמחת תורה, כדי להרגיש בטעם המיוחד של חדוות תורה בישיבה זו.
לא זכתה קבוצת יבנה, מפאר שלוחותיה של הקבוצה הדתית בארץ, להיות מפורסמת
בשמחת תורה גדולה שלה. לא פקדו אותה ביום החג עשרות ומאות של אורחים מכל קצוות
הארץ – אולם אלו המעטים שבאו, זכו להיות שותפים לחוויה רבת רושם: שעה שבני יבנה,
בני העמל של אתמול, הפכו לבני תורה של היום, אשר כבני וראשי ישיבות שמחו בתורתם
וכולם יחד שרו ויצאו בריקודים סוערים לקול שירה אדירה: "טוב לי תורת פיך,
מאלפי זהב וכסף".
דרישת שלום מהשבוי אניקסטר!
ביבנה נעשות ההכנות האחרונות לקבלת החג, חברי הקבוצה המאחרים לשוב לביתם
אחרי יום עבודתם נראים חופזים בדרכם למקלחות. פה ושם, בשבילים הצרים המגשרים בין
הבתים השונים, הולכים חברים ובידיהם קופסאות סיגריות, סבונים וכו' – מנות החלוקה
השבועית.
נתלוויתי עמם, עד שהגענו למקום בו שוכן מבצר הצעירים של יבנה: מקום
מגוריהם של חברי גרעין עציון, יוצאי בני עקיבא, אשר הלכו ונשתרשו במקום כחברי
קבוצת וותיקים.
המולת שמחה פרצה במקום. "נתקבל מכתב מאניקסטר" – נשמעו קריאות
גיל. החבריא נצטופפו סביב נערה אחת, שקראה להם את דברי חברם הכותב מן השבי במצרים.
החבריא כולה צהלה: היה זה אות חיים ראשון מחברם אשר נפל שבוי בידי כוחות האויב.
ששים ושמחים הלכו לקבל פני שבת וחג בבית הכנסת הנאה של יבנה. משמחה לשמחה ....
בליל התקדש החג
בית הכנסת המה מרוב מתפללים. תינוקות של יבנה הסתובבו התגאו בדגלים
שבידיהם. בני חברת הנוער במקום, מיוצאי צפון אפריקה, נשתלבו בין קהל המתפללים עד
כי קשה היה להכיר בייחודם העדתי, פניהם השחומים דמו לגוון עור פניו השזוף של יליד
יבנה העושה מלאכתו בשדה פתוח.
עם תום התפילה ניכרה יותר ויותר המתיחות לקראת ההקפות. בני עציון עשו עצמם
חבורה אחת ונתכנסו בזוויתו של אולם כשהם נראים דרוכים לקראת "מבצע שמחת תורה".
"המנצח" על ההקפות, החבר אפרתי כבר עמד על הבימה וקרא בשמותיהם של אלה
אשר נתכבדו בהקפה ראשונה. שורה של אנשים חובקים ספרי תורה יצאה להקיף את האולם,
הקהל כולו נסתחף בזרם אדיר של שירה וריקודים. שלא כמו בבתי כנסיות בעיר – אין כאן
מיקוח על המחיר של השתתפות בהקפה. הכל כאן כה פשוט וחברי: קוראים בשמותיהם של
חברים, והללו לא דוחקים עצמם לצאת אלא עוזבים בניחותא את מקומותיהם וביראת הכבוד
מקבלים וחובקים את ספר התורה.
דמות תמירה, בעלת זקן פז, עמדה במרכז של מעגל רוקדים, בין חברים מבוגרים
וצעירים, והיתה מלהיבה בקול ערב את הקהל: "זה אלי ואנווהו" – וכך הוא
ממשיך בלי הפוגה, והמנגינה גורפת את כולם לריקוד חסידים משולהב.
"זהו הרב גולדוויכט, ראש ישיבת בני עקיבא
ביבנה" – לוחש באזני אחד החברים, כששתי ידיו מורמות אל על תוך כדי ריקוד,
ממשיך הוא לנצח על שירת ההמונים.
עם תום ההקפה השביעית ואחרי קריאת התורה נתרוקן
בית הכנסת מאנשיו אך לא נתרוקנה יבנה משמחתה. ההילולא נמשכה בסעודת החג. בני יבנה
הפליאו במרצם הרב שאינו ידוע מעצור מהו. בני גרעין עציון בוגרי הנח"ל המשיכו
בריקודים גם לאחר הארוחה, ובשרשרת של רוקדים יצאו לפקוד את בתי יבנה כדי לזכות
ב"קידושים" ולכבד את הגרון בקצת משקה ...
את הקצב ואת הכיוון מכתיב יוסק'ה הבלונדיני, יליד
תל אביב, אשר ביכר את הקבוצה הדתית על פני העיר החילונית.
"חבריא קדימה! לביתו של צוריאל!" וכולם
נשמעים לו ומרקדים אחריו. מעיין השירה אינו פוסק לרגע. ברגע האחרון נזכרים בשיר
נוסף. השירים מתחלפים, אך החבריא אינם עוזבים את השירה והמחול.
השמחה מתחדשת ביום החג
בכוחות מחודשים קמו בני יבנה משנתם והתכוננו
להקפות של היום. יפה נהגו בשעה שהעמידו משגיח לתינוקות, שהסתובב אתם באולם בשעת
ההקפות, שר אתם ופילס להם את הדרך שהיתה מלאה קהל רב. לא בכל מקום זוכים לראות
שמחת תורה של ילדים, בצורה מסודרת כזאת. הללו מסתובבים לרוב באי סדר בבית הכנסת,
לוטשים עין לדברי המתיקה ועושים רעש גדול. כאן נהנינו לשמוע את שירת הילדים, לחזות
בהם שעה שהלכו בשורה עורפית ישרה, זוהרים משמחה, בעקבות הוריהם....
....הנה רוקד לפניך דב רפל, ממשפיעיה הרוחניים של
יבנה, עם ספר תורה צמוד בדביקות לבו. אחריו נראה החבר בית-אריה, נציג התנועה
בסוכנות, תולה עצמו בזרועות צעירים ומרקד עמהם ... יבנה כולה, על עסקניה ו"טוראיה"
ששה בשמחת התורה.
השמחה אינה דועכת גם לעת ערב. מזדמן אתה עם חברים
לחדרו של הרב גולדוויכט, הדורש לאחר סעודה שלישית מענייני דיומא. ואותה התלהבות של
שירתו וריקודו מלווה אותו גם בדרשתו.
...היום נוטה לערוב, כולנו עומדים בתפילת מוצאי
חג. חג שמחת תורה נסתיים, אך שמחתם של בני יבנה בתורה נמשכת. הם מקיימים ומבטאים
שמחה זו בכל יום ובכל שעה בתורה ועבודה.
אהרון כהן |
