רשימות הווי – (קטעי יומן)
ז באב תשי"ב 22.7.53
היום אנו עוזבים את משק יבנה. לפני עלייתנו להיאחזות אנו יוצאים לסדרת
אימונים. המקום שמיועד לנו הוא "תל-אל-קאדי" – המקום הצפוני בארץ. השם
קוסם ואומר הרבה. שם מקור הירדן. הנהר יורד מדן ועל כן נקרא שמו ירדן. ובתל עתיק
זה עלינו להיאחז להתיישב ולשמור על בטחון האזור ולפתח משק חקלאי. תפקיד לא קטן
מוטל עלינו תבור גוף, בתור גרעין
התיישבותי. ונקווה שבע"ה נעמוד ונצליח במשימתנו – הקמת ישוב בישראל.
אור לכ"א אלול תשי"ג 1.9.53
בא הערב. אתא ליל, הכל שקט מסביב – אין קול ואין רחש. רק המתיחות שלפני
משהו גדול, לפני הוויה, לפני מעשה גדול – מקננת בליבות כל החברים והיא כאילו
מפריעה את הדממה שבחוץ.
הקמת ההיאחזות העשירית של הנח"ל וההיאחזות הדתית הראשונה מחייבת אותנו.
מאורע זה יטביע את חותמו עלינו במשך כל שנת תשי"ד, ואף שנצטרף ליבנה, עם
גמרנו את השירות הצבאי, בכל זאת נקדיש את כל מרצנו ויעילותנו בבניית הישוב החדש.
נהיה נכונים ומוכנים לקראת התפקיד שהטילו עלינו.
אומרים (השמועות עפ"ר נכונות...) שנעלה בין ים לים (זאת אומרת בין
החולה והכנרת) ולא בתל-אל קאדי. זה יתברר לנו בימים הקרובים.
כ' אלול תשי"ג 3.9.53
היום הגדול הגיע. עלינו על הקרקע. המקום – דרומית לים החולה על יד גשר
בנות יעקב. לא רחוק מאתנו מתנהל השלב השני של תכנית המים הגדולה – ייבוש החולה
וייצור חשמל ממי הירדן. יישובנו יגן על מפעלי המים של מדינתנו מפני צר ואויב.
העלייה עצמה הזכירה לא במעט עליית ישובים מתקופת "חומה ומגדל". הכל
התנהל לפי תכנית קבועה מראש, לפי הנחיות מוקדמות.
בבוקר השכם עזבנו את דן. השקפנו על החרמון השב שזה עתה התעורר כביכול
מתנומתו הלילית. החרמון התבהר והשחר הבקיע. הכוכבים נעלמים. היום מתנשא בחלל
האוויר. אנו נוסעים בכביש מטולה ראש פינה – דרומה. מגיעים לסיבוב על יד מחניים
ושיירת המכוניות פונה שמאלה. אנו נכנסים בכביש הפונה לכפר הנשיא ושוב פונים אנו
אחרי שדה התעופה – שמאלה. כאן מתחילה דרך העפר להיאחזות.
בשעות בוקר מוקדמות אלה – עומדים חיילים ומשלימים את התיקונים האחרונים בכביש
העפר. אנו נוסעים לאט ונעצרים מדי פעם בפעם אך ממשיכים הלאה. אומרים שהדרך לא
רחוקה ועוד מעט נגיע.
פתאום אנו מגיעים לסיבוב ולפנינו נשקף ים החולה עם כל היישובים הצפוניים,
מביטים מולנו הרי הגולן שבשטח מדינת סוריה.
צריפים אחדים עומדים כבר על תלם. הסוכנות היתה זריזה הפעם וקידמה את פנינו
בפועלים ובתנופת בנין רצינית.
אנו ניגשים לעבודה. הגדר נמתחת. אחרים עוזרים בבנייה ורובנו מתבצרים.
עלינו ליצור את התנאים הביטחוניים תחילה ורק אחר כך נוכל לעשות בשטח המשקי.
כ"ו אלול תשי"ג 6.9.53
מסיבת העלייה, הטכס הקצר ביום חמישי בערב, עשה רושם ניכר על אורחינו. מלבד
חיילים ואחים לנשק, אורחים מיישובים סמוכים, באו לחוג אתנו ולהשתתף בשמחת עלייתנו
נציגים מקבוצותינו, נציגי התנועה, המשק וחברי גרעינים אזרחים. מצב הרוח היה מרומם
ואף כי נדחתה המסיבה לשעות הערב, היתה השתתפות מלאה ופעילה. שירה התנשאה בחלל לפני
התכנית העיקרית והיא: מסכת העלייה. ועל מסכת זו רבות יש לספר. בחיפזון הוכנה וגם
חזרותיה לא היו תדירות בגלל גורמים שונים. בכל זאת ההצלחה היתה למעלה מן המשוער.
החברים המשתתפים אחרי יום עבודה קשה – עמדו על הבמה מרוכזים כולם במסכת הדברים
והצליחו. הנושא החלוצי קרב את הלבבות והראה כי אכן חלוציות והיענות לתפקידים אינם
מבחינת "ציונות" עם מרכאות.
ד' תשרי תשי"ד 13.9.53
ראש השנה עבר חלף. נכנסנו לעשרת ימי התשובה שבין כסה לעשור. השבת נתפלל
לחתימה טובה.
הימים הנוראים שבעיצומם אנו עומדים כעת, עוברים וחולפים נגד עיננו,
במהירות, הכל כאן בקבוצתנו החדשה בבחינת "כצל עובר" כלומר מהיר וחולף.
נדמה שרק עתה עלינו להיאחזותנו "נחלאים הירדן", ואנו יושבים זה כשבועיים
ימים על הקרקע. החג עצמו עבר מתוך התרוממות הנפש, תפילה בכוונה ובבטחה ומנוחה
גמורה. זהו החג הראשון בנחלאים הירדן וכדברי מרצים אנשי חוץ "אלפיים שנה לא
חגגו כאן יהודים את ראש השנה".
ח' תשרי תשי"ד 17.9.53
בעלי החיים הראשונים בנקודה, נוסכים עלינו רגש מיוחד. היונה מסמלת לנו
ואומרת משהו. גם הפרדה שהובאה לכאן מזכירה לנו כי גן הירק יקום בזמן הקרוב ביותר.
מאורעות שלאחרים נראים כפעוטים, אומרים לנו הרבה מאד. סיום קו המים לנקודה
והתפרצות השמחה וההרגשה הטובה כי אכן יש לנו כבר מים בצינור – שהנחתו לא מן הקלות
ובלי הגזמה – די קשה – הרגשה כזאת אי אפשר לתאר אותה ולספר אותה. הרגשה כזאת היא
אינדיבידואלית ומי שאיננו משתתף במאורע זה לא יוכל לחוש אותה.
כ"ב תשרי תשי"ד 2.10.53
הריקודים והרגשת החג בשמחת תורה הראתה לנו כי אכן בצד העבודה והפעילות
הענפה בימי החול, יודעת חברתנו לשמוח שמחת מצווה ולחוג חגים כראוי. העובדה כי
חברים רבים היום רחוקים מאתנו בגלל תפקידם – בכל זאת עובדה זאת לא העיבה על שמחתנו
והקפותינו. היית צריך לראות את ההתלהבות הגדולה שאחזה את החברים בריקודים, בשירה,
בתפילות החג, וכיצד החג מלא את כל חדרי לבנו. אכן רישומו של חג בישראל ניכר
בהיאחזות הדתית הלוא היא נחלאים הירדן.
עמוס רובין
|
