רוח אידאולוגית בכל מקום

 

מה הביאך לגרעין, לנח"ל ולהצטרפות לקיבוץ?

החינוך התנועתי בבני-עקיבא,, התחיל בגיל צעיר מאוד מאוד (כיתות ה'-ו'). היו לנו מדריכים מאוד אידיאולוגיים כיוסק'ה שפירא, וקיבוצניקים כרפי אילן (מעין צורים), אריה קרול ונתן קאופמן (מסעד) ועוד. אלה הביאו אותי לראות בגרעין, כלי למימוש האידיאולוגיה. זאת מלבד היותו של הגרעין, גוף חברתי מרתק כשלעצמו.

מה היו הגורמים להצלחת הקליטה של הגרעין ביבנה?

היו מספר גורמים שונים ומגוונים. ראשית, התקופה שעברנו יחד בהיאחזות גיבשה אותנו לחברה מלוכדת ורעיונית. מאוד השפיעו על דרכנו, חברי יבנה שנשלחו לטפל בנו. ביניהם: צוריאל אדמנית, חיים אייזנר, מרדכי חיות, יששכר כוכבא ואחרים. היו עוד כמה אנשי מופת אשר שימשו לנו כדוגמא וסמל. אני באופן אישי, אזכור את עזרתן הרבה של רוחמה חיות ולאה כהן תבדל"א, איתן עבדתי בשנים הראשונות. הן נטעו בי את ההרגשה שיש למען מה ובשביל מי לעבוד ולהשקיע.

מה תרומתו של הגרעין למערכת המשקית והחברתית?

חברי הגרעין השתלבו מהר מאוד בכל ההוויה הקיבוצית, כמעט בכל המערכות. חברינו הפיחו רוח אידאולוגית בכל מקום בו פעלו. היינו מאוד מורגשים בענפים, בוועדות ו"בשבילים".

את הפער שהיה בין גיל הוותיקים לבין ילדיהם, הצליח הגרעין למלא. נכנסנו להדרכה של בני המשק ולטיפול. נפגשנו עם ילדי הקיבוץ בעבודה בענפים ובמגורי הגרעין – "מחנה הנח"ל", שהיה הומה מילדים שרצו את חברתנו.

איזה אישים עיצבו במיוחד את דרכו של הגרעין?

הזכרתי כבר את צוריאל אדמנית, איש תורה ועבודה, אשר ללא כל תואר אקדמאי היה תלמיד-חכם, חלוץ, בעל כריזמה וכוח השפעה. איש רוח, אידיאולוג חכם וענק. חיים אייזנר, שיותר מכל סימל פתיחות וטוב לב, הרבה חום ורגש, תוך יכולת הקשבה ותשומת לב. רוחמה ומרדכי חיות, הוא – מחנך גדול, בעל תורה רעיונית מוצקה. מאורחותיו למדנו וויתור על כבוד, פשטות ורצון לתרום בצניעות ובהתמדה. מקס ראבד, איש השדה, איש העבודה, עבודה ועבודה. והכל עם המון חן, יחיד ומיוחד בחברה בעלת כללים קשוחים.

אפשר להוסיף ולמנות עוד רבים רבים. כל אחד בתחומו. מאיר פרידמן (בר-שלום), תלמיד חכם, איש תורה ועבודה. זליג לנג – איש אדמה מופלא, שהקרין פשטות, עם עושר פנימי וחיוך מקסים.

אירועים או "אבני דרך"

אפשר לציין כמה החלטות חשובות שהיו לנו בראשית הדרך:

1. ההחלטה על שמירת רמה אחידה בריהוט של חברי הגרעין.

2. תקופת החתונות והקמת המשפחות. בתחילה תקופה שציינה מעין הסתגרות, ולאחר מכן, עם לידת הילדים הראשונים, הרבה שמחה משותפת לכולם.

3. האירוע שנחוג ברוב עם לציון מלאת 30 שנה לגרעין ואורגן על ידי רבקית שריד. אירוע שהיתה בו מעין הצדעה לגרעין והערכה לפועלו.

4. מותם של חברים וחברות יקרים, שחסרונם מאוד מורגש. עובדה זו יש לה השפעה על כך שדווקא כיום, בהגיענו לגיל השלישי, אין אנו מתפקדים מספיק כחברה אחת מלוכדת מבחינה חברתית ותרבותית.

היש בזיכרונך אפיזודות קלילות מאותם ימים?

לא נשכח את הארוחות המשותפות בלילות שבת, במועדון עציון (ולא בחדר האוכל), ערבי קריאה וערבי שירה שניהלנו אל תוך הלילה, טיולי הגרעין, ערבי הווי, קומזיצים, מדורות ו...קקאו.

מיהו "עציוני" בעיניך?

מי שהיה חניך בבני עקיבא.

מי שיש לו המון חוויות משותפות.

מי שאינו מצטער לרגע על כל הדרך שעבר,

מי שהוא גאה על כך,

מי שגם ילדיו גאים להיות בני עציונים,

מי שאף פעם לא הייתה לו תסמונת "ראש קטן",

מי שידע לשלב את צרכיו הפרטיים עם צרכי המשק,

מי שזכר תמיד לתרום לכלל – ובגדול,

מי שתמיד ידע לכבד את המייסדים והוותיקים,

מי שהיטה שכם ולקח אחריות.

מה עבר לבני הדור השני?

בני הדור השני, באשר הם, טובים יותר מאיתנו. הם בטוחים וזקופים יותר. הם לא חונכו על אידיאולוגיה תיאורטית בסניפי תנועת נוער. הם למדו זאת על בשרם, הלכה למעשה. הדור השני שלנו מקבל ומעריך את דרך הוריו ונותן להם על כך הרבה כבוד. הוא אף לימד אותנו שיש גם דרכים אחרות "כשרות". הוא נשאר "עציוני", אך הוא פורץ ומתקדם מעל לראשינו. חלק גדול מהם מביע גאוותו על היותו בן עציונים.

היום לאחר שעברתם את גיל ה- 70, מה המשמעות להיותכם "עציונים"?

המשמעות היא קודם כל אישית, אני בתוכי יודעת ומודעת לכך, שעברתי מסלול "עציוני" בכל המובנים: גרעין, צבא, היאחזות, קליטה ביבנה וכד'. ידיעה זו נותנת לחיי משמעות מיוחדת. חיי אינם אקראיים, אלא הם פרי רעיון והגשמתו. כיום אני בטוחה שתורה ועבודה פלוס חברה ותרבות, הם המרשם הנכון ביותר לחיים נכונים.

כיום, בתוך החברה הקיבוצית, אין שום משמעות להיותנו עציונים. רבים רבים החיים עמנו, לא שמעו בכלל את המונח הארכאי והמאובן הזה. לרבים גם לא ידוע מה פעלנו בקיבוץ. עתה הגענו לשלב המעבר מחיי פעילות, יצירה והשפעה, אל חיים של געגוע, צער וכאב. טוב הוא שכל אחד מאיתנו, השכיל במשך השנים לפתח את הייחודיות שלו. זו מאפשרת לו ליהנות מהחיים, לאו דווקא כעציוני, אלא כאדם.

עדיין יש רבים מאיתנו המחפשים לתרום לכלל כעציונים דווקא, כל אחד מהפינה שלו שכבר איננה כל כך חשובה ונחשבת.

במקומות רבים בקבוצתנו, תוכלו עדיין למצוא את ה"עציוני" הטוב, המחפש היכן יוכל לתרום לכלל, אפילו במשהו קטן לפחות.

                                                                                    חנה לבל

קול השבוע  י"ד שבט תשס"ז

 

[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר|ניהול אתר| תנאי שימוש | מדיניות פרטיות |
הצהרת נגישות




אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2024 (c)
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות