החזרה למשק
בסוף שנת 52, לאחר
האימונים הצבאיים חוזרים חברי הגרעין (הפעם כבר בתור גרעין מאוחד) למשק בתור מחלקת
נח"ל. שני הצדדים עומדים כעת בפני מבחנים אמיתיים. כותב על כך פנחס שפילמן.
אין לי ספק שאנשי
המשק המצפים זה זמן רב לבוא התגבורת הזו, יבינו את חברי הגרעין ויעשו הכל מצדם על
מנת שהגרעין יוכל להפיק את התועלת הרבה ביותר בזמן שהותו במשק. כמו כן רוצה אני
לקוות שלא יימצאו אנשים אשר יחשבו על כדאיות המאמצים וההשקעה, היות והגרעין בין כה
וכה לא ישאר ביבנה. חשבון זה מוטעה הוא ביסודו ואין צורך להסבירו באשר אי אפשר
לדעת היום אל נכון מה יהיה עתידו ומקומו הסופי של הגרעין. וגם אין איש הזקוק להסבר
על מנת להיווכח עד כמה מרובה החשיבות בהכשרה טובה לגרעין.
תחת הכותרת לגרעין
"עציון" ברכה! מקבלים חברי המשק את החיילים הצעירים במילים נרגשות
ביותר.
הבה נתרענן עם חבורה
זאת! הגיל הקשיש של חברתנו הקבוצתית, ריבוי הצרות של מאורעות ומלחמה בארץ, אסונות
מחרידים בגולה הרצינו את פנינו יותר מדי. ציבורנו זקוק להשלמה כזאת כאוויר לנשימה.
ונלמד מהם שוב לשלב צחוק של נעורים בכובד ראש של בני אדם צעירים הנאבקים למצוא את
דרכם במבוך העתים. ואתם דוגלים בשם קדושי תנועתנו וטהוריה. לא קלה הדרך מחיי כרך
המפנקים של נוער לומד לחיי העובד העמל על פת לחמו. וגם לא על הלחם לבדו יחיה האדם.
תמצאו בחברתנו סעד והבנה. מחברים שהלכו – עברו את כל עמק הבכא והגיעו עד הלום.
תמצאו כאן בית נאמן ומסור כבית אבא-אמא.
ההיאחזות
מתוך דברים שהשמיע
מרדכי חיות בטקס העליה על הקרקע
ברגשות מעורבים אנו
מלווים היאחזות זו של חברינו הצעירים בגליל. שותפים אנו לשמחת העליה של הגרעין,
אולם שמחה זו מהולה בצער הפרידה, וגם אם היא זמנית בלבד. גאים אנו על שגרעין זה,
אשר קיבל את הכשרתו אצלנו זכה להיות בין ממשיכי שרשרת ההתיישבות בגבולות של
תנועתנו, אולם יחד עם זה ממלאת את ליבנו החרדה הטבעית של חברים מבוגרים ומחנכים
לשלומם של צעירים אלה, לנוכח הסכנות האורבות להם.
ותפקיד נוסף מוטל על חברינו
הצעירים הנאחזים כאן. היישוב המוקם בזה היום הוא יישוב דתי, בחינת המשך לאותה
שרשרת יישובים דתיים של "תורה
ועבודה" בספר, הנמשכת מטירת-צבי דרך גוש-עציון, כפר דרום וכו' – חברינו
יצטרכו בתנאי חייהם הקשים במקום זה לשמור תורה ומצוות וליצור הווי של ישוב דתי.
על התפקיד הביטחוני,
שהוא תפקיד ראשון במעלה, מבחינת בניין מדינתנו, הוטל איפוא עליכם תפקיד שני, לא
פחות חשוב מאותה בחינה והוא הקמת ישוב אשר יהיה נאמן לרוחנו ואשר ישמש אבן בניין
לבנייתה של החברה היהודית הדתית בישראל. חזקו ואמצו !
השיבה והקליטה ביבנה
עם ביטול התוכנית
להטיית הירדן, אבד גם ערכה הביטחוני והמדיני של ההיאחזות. גם התנאים המשקיים לא
היו כשרים להקמת ישוב במקום, ע"כ הוחלט על פינוי ופירוק ההיאחזות. חברי
הגרעין חוזרים ונקלטים ביבנה. דבריו של צוריאל אדמנית ב"ידיעות יבנה".
איש לא יכול להסתיר
את הקשיים החברתיים העומדים בפני קבוצתנו במשימה לקלוט היום גרעין אשר הוא בממוצע
ב- 18 שנה צעיר מממוצע החברים. הציבור שלנו לא הסכין לקלוט צעירים בשנים האחרונות. הצורות
החברתיות המותאמות לבני-אדם מבוגרים – מסגרת חברתית רופפת, כתא חברתי, אינם יכולים
לספק את תביעת האדם הצעיר.
...כל זה הביא אותנו
לכלל הכרה שקליטה מכנית של 40-50 צעירים בחברתנו תיכשל ללא ספק אם לא ניצור את
הכלים החברתיים המתאימים לקליטה. עלינו לגשת ליצירת חטיבה חברתית מיוחדת של חברים
צעירים, שהמגמה הכללית של היישוב והעבודה המשקית מאחדות אותה עם כל הציבור ושהיא
נהנית מאוטונומיה חברתית פנימית.
מוסיף ע"כ מיכל
פרלמן
בימים אלה אנו עומדים
במפנה מכריע בתולדות קבוצתנו, אשר ישנה בבת אחת את הרכב אוכלוסייתנו שינוי יסודי.
הצטרפות זו של גרעין עציון, הכולל את "ביכורי" יבנה, טומנת בחובה
אפשרויות נראות לעין וכאלה אשר קשה לנבא את עתידן. רבות דובר על כך בשיחות החברים
שנתקיימו בשבועות האחרונים.
ועוד בענייני קליטה
התעוררות בגרעין עציון
(ידיעות יבנה" 3.8.55)
עם התחלת הדיון על
קבלת חברי הגרעין כחברים למשק, התחלנו לעמוד על חשיבות המאורע ולפשפש במעשינו.
כצעד ראשון התפטרו המוסדות ונבחרו מוסדות חדשים (מזכירות: חגי, מולו, שמעון ת.,
ועדת תרבות – חנה ורדי, יהושע אניקסטר, מרדכי שטינר). באסיפה השנייה דנו על
תפקידנו המיוחד במשק, והוטל על חגי פ. יעקב ז. ושמעון ה. לעבד הצעה.
העציונים מתחתנים
בל"ג בעומר
י"ח אייר תשט"ו (10.5.1955) נערכת החתונה הראשונה בגרעין. אסתר כוכבא
(לבית שטרן) מתחתנת עם בחיר ליבה שמעון דסברג (תדהר) ולאחריהם מבול של חתונות
נוספות. העציונים מתחתנים בינם לבין עצמם וע"י כך שומרים על "טהרת
הגזע". החתונות נערכו בד"כ בשעות אחה"צ ע"מ שאחרוני האורחים
יוכלו בעוד מועד לחזור לעיר הגדולה.
בערב נערכה מסיבה בחדר
האוכל הישן, בהשתתפות כל ציבור החברים. התכנית היתה עשירה ומגוונת, החל מתזמורת
בצורת ועד לאופרטות למיניהן. שנים הרבה שמרה עמליה בקנאות על "חומר
החתונות" בחבית שמתחת לביתה עד שערב פסח אחד בעת ניקוי סולקה החבית על כל
תכולתה. כך עלה הכורת על חומר ארכיוני רב ערך. מה שנותר הוא קומץ הזמנות והרבה
זיכרונות.
רוב העציונים כבר
התחתנו. רק צילה עדיין שומרת אמונים ליהושע ומצפה בכיליון עיניים לשובו מן השבי.
ואמנם גם רגע זה הגיע.
על חוויות הימים
הנוראים בשבי כותב יהושע (חוהמ"ס תשי"ח)
ערב ראש השנה ערכנו
תפילה חגיגית (היו לנו מחזורים שקיבלתי שנה לפני כן מהמשק ומהרבנות). לימדתי אותם מספר מנגינות חג אולם אחרי שהתפילה
לא הלכה בצורה זו התחלנו לשיר משירי הארץ מ"בת שבע" ועד "נבנה
ארצנו" וקיוויתי ששירים אלה יגיעו השמימה כשריקת "הרועה הכפרי".
ישבנו בחושך כי לא רצינו להדליק אור כי היינו צריכים לכבותו עוד באותו לילה. האווירה
היתה חגיגית אך בשום פנים אי אפשר היה להסיר מנגד העיניים את התמונה של החג בבית,
של החג בכל בית ובית בישראל.
ואכן דרך ארוכה עבר
יהושע מאותו עלם צעיר וצנום בשבי מצרים ועד הגיעו לפרופסור-מדען, אשר שמעו מגיע עד
סין הרחוקה.
הנה קטע מתוך עבודת
מחקר של יהושע אניקסטר שהתפרסם בימים אלה באחת האוניברסיטאות בסין.
כאן מופיע קטע בסינית
אתם הבנתם את זה?
עשור לגרעין עציון
במלאת עשור לגרעין
התפרסמה כתבת ענק בעיתון "במחנה הנח"ל" תחת הכותרת "כי מעציון
תצא תורה". אנו מביאים קטעים מרשימה זו.
סטטיסטיקה יבשה: סמוך
לראש השנה תשי"ג (1952) מנה גרעין עציון של בני עקיבא, שהתגייס זמן קצר קודם
לכן לנח"ל – כ- 65 חברים. 10 שנים בדיוק לאחר מכן, סמוך לראש השנה
תשכ"ג, מנה הגרעין 90 נפש בדיוק ("עכשיו המספר "עגול' אבל כבר בסוכות נגיע ל- 92 מבטיחים חברי הגרעין).
כיצד התרחש גידול
מדהים זה, שאין לו אח וחבר בקרב הגרעינים האחרים? מסתבר שכדרך הרבה סטטיסטיקות גם
כאן יש "משחק" מסוים בנתונים. העובדות הן בלתי מעורערות: בקבוצת יבנה
הדרומית, נמנים כיום 90 נפשר בדיוק על גרעין עציון. אלא שראוי לציין ש- 46 מהם לא
הגיעו עדיין לגיל שבע... אך אפילו ארבעים וארבעת הנותרים שגילם נע סביב 28 שנה
והם, כמובן, הוריהם של הארבעים וששה, מבטיחים סיפור מעניין ביותר על גרעין
נח"ל החוגג בימים אלה עשור לקיומו, ושהתקופה שחלפה מאז גיוסו לנח"ל
נחשבת בהחלט ל- "עשר השנים
הטובות" שלו.
ההתחלה היתה כמו כל
ההתחלות. סמוך לסוף שנת תשי"ב (1952) קלטו בסיסי הטירונים של הנח"ל דור
חדש של חברי גרעינים. אחד מגרעינים אלה נמנה על תנועת הנוער הדתית בני עקיבא,
וחבריו באו ממקומות ישוב שונים בארץ. בבסיס הטירונים הפתיעו ה"דוסים" את
חבריהם החילוניים משתי סיבות לפחות: ראשית, הם היו פייטרים רציניים, שלא כמצופה.
שנית – בנות עציון היו נאות ביותר, עד שכמה מאנשי הגרעינים החילוניים החלו להרהר
שמא טעו בצעירותם בהצטרפם לתנועת נוער חילונית דווקא...
אין קולקטיביות
רעיונית.
קליטת גרעין עציון
ביבנה הינה פרשה שמשקים אחרים יכולים ללמוד ממנה. למרות שדרישות חברי הגרעין
ממוסדות המשק היו קיצוניות למדי – הן נתמלאו תמיד ושניים מטובי הוותיקים ביבנה
גויסו לקליטת הבאים. כך למשל דרשו העציונים – וקיבלו – שיכון נפרד ומרוכז לחבריהם,
בחרו לעצמם מזכירות נפרדת ושמרו בשבע עיניים על קיום מצוות קיבוציות שונות שלדעתם,
לפחות אז, המשק נסוג מהן. לדוגמא: חברי יבנה החליטו לעבור אז לתקציב אישי במחסן
הבגדים, דהיינו שכל חבר יכול לרכוש את הבגדים הנראים לו, ע"י המחסן ובמסגרת
תקציבית קבועה. העציונים ניסו ככל יכולתם לשכנע את הוותיקים לשמור על מחסן הבגדים
המשותף, וכשלא הצליחו במאמציהם אלה, הורשו להקים לעצמם מחסן בגדים
"פרטי" שנוהל לפי העקרונות הישנים והטובים.
א-פרופו ילדים: גם
ילדי עציון נגועים ב"עציוניזם" והם גאים ביותר על מוצאם המיוחס. אמנם
לעתים קשה להם להבין מדוע לסעודת ליל השבת באים מהקבוצה בגן אורי ורמי, אך את יוסי
לא מזמינים, אבל עם הזמן מתחזקת אצל כל אחד מהם ה"תודעה העציונית" שלו.
ועד על ילדים: מאחד
וכמעט כל חודש עורכת החסידה ביקור אחד לפחות בבתי העציונים, מהוות בעיותיו
המגוונות של "הדור השני", חומר שיחה אינסופי לבעלים הצעירים והלא-כל כך
צעירים. זה מתחיל משיטות שונות ומשונות כיצד לחדור לבתי החולים ליולדות (העציונים,
ברוך השם, מכירים כהלכה את כל בתי החולים ליולדות בדרום) ונגמר בבעיות החינוכיות
של ילדים בגיל ארבע או שש, דרך כל שאר ה"צרות" וה"נחת" שיש
לאבות צעירים.
ואם כבר עוסקים
בילדים, מן הראוי להעיר כי ילדי גרעין עציון נושאים שמות צבריים מובהקים כמו אמיר,
עירית, כנה ודומיהם, בעוד שבניהם של הוותיקים נושאים עדיין שמות בלתי מודרניים כמו
משה, אברהם וכו'.
על עשר שנות גרעין
עציון כותב גם חגי פניני. הנה מבחר "פנינים" מתוך המאמר:
... לשם כך כונס כל
שבט עציון הארצי לבארות-יצחק (כשזו עוד היתה בוילהלמה) על מנת לדון ולהחליט אם
להקים גרעין אם לאו. היו שתי עמדות בולטות בנדון, אחת צידדה בהקמת הגרעין, דעה זאת
ייצג בכבוד חברנו עמירם שקל שלצערנו איננו איתנו פה היום.
ואילו נגד הקמת הגרעין לחץ במרץ רב חברנו הנכבד
שמעון ה.
זמן מה לפני צאתנו
לצבא התכנסנו בגבעת ושינגטון לכמה ימי עיון. איני זוכר לצערי הרבה ממה שלמדנו שם,
אך זוכרני היטב שדדה הפליא את מכותיו בעמירם ש. על אשר העז להרגיש את עצמו כחבר
יבנה בטרם עת, ונכנס לכרם כבעל בית היורד לשדהו ואוכל מפריו.
ראוי לציון מיוחד:
בבסיס זה היה הרס"ר שלנו, שרק למראה שפמו היה לבו של טירון יורד למ....
כעבור 30 שנה
ב- 8.2.82 מפרסם
מרדכי חיות מאמר: "ט"ו בשבט – ראש השנה לגרעין עציון"
בפתיח כותב מרדכי:
גרעין עציון חוגג
בימים אלה מלאת 30 שנה לקיומו.
אין זה רק חגו של
הגרעין, כי אם חגה של הקבוצה כולה; שכן תרומתו של גרעין זה לקבוצה אינה רק בתוספת
של 20 משפחות על 80-90 המשפחות שהיו קיימות אז; כי אם ביצירת גשר של קליטה ושילוב
בין דור המייסדים לבין דור הבנים, גשר אשר היעדרו היה מורגש ביותר באותם ימים, לפי
30 שנה.
ולסיכום כותב מרדכי
הקליטה ביבנה הפכה
לעובדה, אולם בתהליך הקליטה היה צריך להתגבר על מוסכמות לגבי קליטת חברים וגרעינים
ביבנה והיה צורך לסלול דרך חדשה ואף תקנון חדש שיהיה הולם את הצרכים של הגרעין ואת
הצורך של הקבוצה בגרעין.
כיום, כשכל זה
מאחורינו, כש- 20 משפחות של עציונים בתוך הקבוצה, כשצאצאיהם בונים אף הם את ביתם
בתוכנו, טוב שניזכר כיצד זה התחיל.
לעציונים – ברכת חזק
ואמץ, וברכה לקבוצה כולה ולכל מי שנתן את ידו למהלך מכריע זה.
הביא לדפוס: משה שטינר |
