היאחזות – "נחלאים הירדן"
על פי הקו של הנקודה המאפיינת
כל היאחזות – הרי היאחזותנו מתבלטת בעיקר בזה שהיא דתית. מתוך 11 או 12 היאחזויות
אנחנו מהווים את ההיאחזות הדתית היחידה. מתחילה היה כל עניין עלייתנו – ניסיון, הן
מצד הצבא והן מצידנו. לא היה ברור כלל, כיצד יהיו החיים, במה תהיה היאחזות זו שונה
או שווה לשאר ההיאחזויות, ודווקא מבחינת היותה דתית. לאחר גישושים רבים וביניהם
סכסוכים רבים עם המפקדים – הגענו למסלול חיים קבוע.
מידי יום ביומו מגיעה אספקה
אלינו. בדרך כלל בשעה די מאוחרת, אולם ביום שישי על הנהג לבוא מוקדם, אחרת איננו
לוקחים את האספקה המגיעה בשבת. מתחילה היו אי הבנות, ביחס לדינים, מצד המפקדים ועל
כן ניתנו פקודות שעליהן בא סיכום. כגון: פקודה להוריד אספקה בשבת. היו שבתות
שנשארנו בהן כמעט בלי אוכל ואכלנו מנות קרב, פשוט משום שהאספקה לא באה בזמן. בתוך
הסכסוכים הללו, הגענו עד לידי שליחת אנשים לבית סוהר ובירורים עם הרב הראשי
לצה"ל – אלוף משנה גורן. עם הזמן באה ההבנה, ועכשיו נהנים גם המפקדים וגם
אנשי הפלוגה מהשבת, ואפילו בלי אספקה.
אחד הדברים הבולטים ביותר
במקום דתי היא השבת. כל שבת אצלנו משאירה חווה בלבנו. אתאר לפניכם שבת הנקראת
בפינו שבת רגילה.
מצהרי יום שישי מורגשת כבר
אווירת השבת. כולם מזדרזים למקלחת, ואפשר לראות חברים משפשפים את החדרים-צריפים
במרץ ועל יד כל צריף תערוכה של נעלים מצוחצחות או ערוכות למוכנות לצחצוח.
עם בוא השבת, משתנים פני אנשי
המקום עד לבלי הכר ממש. לעומת המדים של כל השבוע, מוּצָאים כל הבגדים האזרחיים (מן
הבית) ואין להכיר כלל שישנו כאן צבא. בכל החדרים מדליקים נרות לכבוד שבת. בזמן בו
היה תקציב, היה נהוג לחלק כמה דקות לפני שבת – דברים טובים בחדרים, על כל מיטה.
מקום האיסוף הוא בחדר האוכל, בו יושבים הבנים בצד אחד והבנות בצד השני. קודם
התפילה מדליקה אחת הבנות נרות ומברכת ואחרי עניית אמן, שרים שלושה שירים קבועים
החוזרים מידי שבת. התפילה עצמה אף היא מורכבת ברובה משירים. לשליח הציבור החוזר על
התפילה בקול, יש מנגינה מיוחדת לשבת. בדרך כלל מלווים אותו כל החברים בשקט
(המנגינה ידועה עוד מן הסניפים. זו מנגינה מסורתית קבועה בקרב כל היהדות הדתית).
לאחר התפילה יושיבם ליד
השולחנות, הערוכים אף הם בסדר מיוחד לכבוד שבת – צורת ח. בשבת אין עובדות מטבח
וחדר אוכל כי אם רק תורנים. אלו מסדרים מיד את השולחנות, ועד לעריכתם שרים שירי
שבת, שבהם אין לנו מחסור. אחד החברים מקדש, ולאחר נטילת ידיים מתחילים לאכול. על
יד השולחן יושבים כשעה (אם לא יותר) ושרים זמירות שבת, ולאחר ברכת המזון, שאף היא
מלווה בשירה – קמים לרקוד. רוקדים הורה של שעה וריקודי עמים אחרים. כל הדברים הללו
ממלאים כל כך את ערב שבת, עד שאין צורך במסיבה. בזמן הראשון ניסינו לערוך מסיבה,
אבל הורגש שהיא מיותרת.
בשבת בבוקר קמים לתפילה וגם היא מיוחדת במנגינותיה. לאחריה יושבים
לאכול בסדר של ליל שבת ומובן ששוב שרים. לאחר האוכל מתקיים שיעור פרשת השבוע ומיד
לאחריו חוג תלמוד לבנים. לאחר ארוחת הצהריים מתכנסים החברים בחדרים, או נכנסים כל
החברים לאחד החדרים ומתקיימת אסיפת גרעין. מספר דקות לפני יציאת השבת יושבים אנו
לעונג שבת. שירי שבת שקטים ונעימות חסידיות עצובות. עם החשיכה מתפללים ערבית
ומבדילים. שרים שירי מוצאי שבת והתורנים נחפזים להכין ארוחת ערב. במוצאי שבת
מתקיים תמיד ערב עליז של לימוד שירים או
ריקודים חדשים. ומידי פעם מסיבה לכבוד מאורע חגיגי מיוחד: פעם חנוכת גן הירק, פעם
לכבוד הטלת הביצה הראשונה בלול ופעם להקמת הגג במקום ופעם גם לכבוד התחלת האכילה
בצלחות.
במשך השבוע אפשר לראות תמיד
חברים עוסקים בלימוד (לאחר שעות העבודה). תפילה נערכת בציבור, והברכות באוכל
נותנות הרגשה של "יחד", שלא כבמקומות שחבר גומר לאכול וקם – כולם
גומרים, מברכים ויחד קמים. את חוויותינו הדתיות חיים לא רק אנחנו עצמנו, כי אם גם
מפקדינו שאינם דתיים כלל נהנים מהחוויה הדתית. כתב יד שנמצא בארכיונו של רמי עפרוני, לא ידוע מי הכותבת. |