"מבית" אב
תשנ"ג (30/7/1993)
העציונים
השנים הראשונות ועוד שנים
בדפים הבאים אנחנו מבקשים לנסות לסקר את תולדות גרעין עציון או כפי
שהם נקראים בפי העם "העציונים". הדברים מבוססים על חומר ארכיוני בעיקר
כפי שפורסמו ב"מבית" (אז "ידיעות יבנה") וכן מפרסומים נוספים.
מטבע הדברים קשה למצוא בים החומר הארכיוני את הדברים הרלבנטיים ביותר או את הדברים
המעניינים ביותר. אם בכל זאת מצאתם בחלק מן הדברים עניין, יהא זה שכרנו.
ראשית (התקופה הטרם גרעינית)
על תחילת היווצרותו של גרעין עציון מנקודת מבטו של איש
"אחיעזר" כותב בינואר 52 פנחס שפילמן (רונן) בדף אחיעזר המצורף
ל"ידיעות יבנה":
מן הראוי שנחשוב כבר היום, על צורת ארגונו של הגרעין המשותף לנו
ולגרעין עציון אשר על הקמתו מדברים בימים אלה. כי בלי כל ספק תעמוד בעיה זו בכל
חריפותה, עם היווסד הגרעין. בדרך כלל כאשר נוסד גרעין, מן הדין הוא שכל החברים
יהיו במקום אחד, וסדר יומם יהיה אחיד ושווה לכל. בדרך זו יוכל הגרעין לעבור את
תקופת הכשרתו במשק, כשכל פרט מתחזק הן בעבודה והן בחברה, והגרעין כולו, אף הוא
מנצל את הזמן על מנת ליהפך לגוף מלוכד ואיתן, אשר יוכל לעמוד במבחן לכשיידרש.
ובהזדמנות זו מספר מילים עוד עלינו. על אחיעזר, יצירה חדשה זו תובעת
מאתנו משנה מרץ ויוזמה יתרה. עלינו לדעת ולהבין שבנו תלויה הצלחת הגרעין במידה לא
קטנה. אנחנו למעשה המסגרת העיקרית המהווה בסיס לגרעין החדש.
אנחנו כבר היום עוברים את ההכשרה, ועלינו יותר מכל גרעין אחר יהיה
להכין את ההכשרה בשביל כל החברים. ועל כן מחויבים אנו להעלות את התוכן החברתי
והעיוני שלנו כאחד, לרמה גבוהה. ורק אז נוכל לקוות כי אכן נפתח דף חדש ברציפות
חיינו מחברת נוער לגרעין קטן, וממנו ליצירה גדולה ויציבה אשר תוסף כבוד לנו
ולתנועה הקיבוצית.
באותה עת מסיימת חברת "ביכורים", הבנים הראשונים של הקבוצה
את לימודיהם.
הנה קטעים מתוך מאמר מערכת של "ידיעות יבנה" (29.2.52)
בחג הביכורים מביאים לנו בנינו את מנחת ביכוריהם: גמר הלמודים של חברת
"ביכורים"..
....אבל ידוע נדע להעריך אל נכונה את חשיבות השלב אליו הגענו היום.
"ואת עמלנו – אלו הבנים". את כל תכלית עבודתנו ושאיפתנו אנו הקדשנו
לילדים אלו ובהם תלינו את כל תקוותינו. בהם תלוי אורך חיינו – בעולם הזה ובעולם
הבא, האם מעשה ידינו יתקיימו או, חלילה, עמלנו לשווא. את חלק הארי של עמל זה קיבלו
על עצמם ההורים, המורים והמדריכים שעשו ימים כלילות במחשבתם ובמעשיהם בעבודת הקודש,
יעמדו במקור הזה על הברכה ויקבלו את תודות כל ציבור החברים בלב שלם: עבודה חלוצית
עשיתם ותזכו שאלו הבנים יהיו בונינו, כי כל בניך לימודי ה' ....
אמנם ציידנו אותם בצידה רבה; מעתה דרוש כוחם הם להפעיל אותם הערכים
שציבורנו העניק להם משחר ילדותם לפלס את נתיבם. יאמרו להם דברי ברכתנו: חזקו ואמצו
– וגם תוכלו!
השרות הצבאי
לקראת סוף שנת תשי"ב גרעין "אחיעזר" מתגייס לצבא. ברכת
הקבוצה מלווה את המתגייסים הצעירים.
שנתיים ומחצית השנה של שהותם של חברי אחיעזר במשקנו נחשבות לתקופה
מכרעת בחיי הצעיר בבירור וגיבוש דרכו לעתיד. שנתיים ומחצית שנה אלו מהוות גם כברת
דרך חשובה בחיי ציבור קבוצתנו. לא לחינם נפגשנו בדרך זאת לצעידה משותפת, שני
הצדדים מסרו ממיטב מאמצם, איש לטובת רעהו. התרעננו בצעירים אלו, בראותנו שלא פג
הקסם מדרך החיים שהורינו, שמחנו בשעה שהבחנו בהתקדמותם האישית בלימודיהם ובגיבושם
החברתי. גם הם לא התיחסו למשק כאל מקום הכשרה בלבד, אלא כאל מפעל שגם להם חלק
בהתפתחותו וכדאי להתמסר לו. ומה שאולי חשובמכל, למדנו גם להכיר איש את רעהו על
חושותיו. כביחסים האישיים בין בני האדם, היחסים בין ציבור וציבור, והכרות זאת,
איטימית יותר, רומנטית פחות, ערובה לנו שחוט של הכרות, של שתוף גורל שנשזר בינינו,
לא במהרה ינתק.
ברכתנו להם: קיימו את השליחות המוטלת עליכם עכשו ובכבוד הראוי לנוער
חלוצי לוחם דתי.
ואילו מצד חברי הגרעין, נפרדת (ואולי לא) מהקבוצה, אסתר יעקובוביץ
(שילה)
פרידה? לא! רק ציון דרך...
... אולם איננו יכולים להתחמק מלציין מאורע כמו עזיבתו של "אחיעזר". כי אכן קשר אמיץ קשורה
חברה זו ליבנה, ובשעה שניתקת היא מהקבוצה, חלק ממנה ישאר בלי ספק בתוכה. מאז
התאחדו שני הגרעינים שנוצרו בחברות הנוער
(אחיעזר ומקצת וושינגטונים), וחבריהם, מלאי מרץ ורצון, החליטו להשאר ביבנה
על מנת לחזק את היסודות טרם יצאו למרחב, התחילה פרשה חדשה בחייהם במשק. המעבר
ממעמד של חברת "עלית הנוער, לגרעין של "הקיבוץ הדתי", הוסיף לנו
הרגשת עצמאות ואחריות, הרגשנו את עצמנו שותפים לבעיות הקבוצה, הן המשקיות והן
הכלליות, ראינו ביבנה את "הבית" הרוצה בטובתנו ושבטובתו עלינו לרצות.
הקבוצה הרגישה בקשר זה, והתחילו יחסי גומלין שברכה מרובה היתה בצידן. שלא כדוגמת
"זמניים" אחרים, הרגשת ה"זמניות" היתה ממנו והלאה, גם הודות
לקביעות בענפי העבודה, במשק או בשרות, הענפים היו "שלנו", חרדנו לגורלם,
הבנו את בעיותיהם, שמחנו בהשגיהם.
אבל יותר מכל , הושפענו מהאווירה הכללית של הקבוצה. אמנם ראינו את
חסרונותיה, אבל ידענו להבחין בין טוב ורע, ולאהוב את הטוב ואת הרע כאחד, תוך ידיעה
שאין חיים מלאים בלי שני גורמים אלו. גם כאן, באבחנת הטוב ובהערכתו, עמד לעזרנו
מדריכנו, אשר עמל וטרח על מנת שנפיק תועלת מכסימלית משהותנו כאן.
יהי רצון שהכשרתנו ונסיוננו יעמדו לנו, ויבנה תוכל להתגאות בנו ואנחנו
בה.
|
