גליצאים וסוחרים

ידיעות יבנה י"ג כסלו תשט"ו

גליצאים וסוחרים

נאה ויאה ל"ידיעות יבנה" להביא באינפורמציה לא רק על המתרחש בתוכנו אלא גם בסביבתנו ובקרבתנו, בישיבת כרם דיבנה ובגבעת ושינגטון. המוסדות האלה הולכים ומשתלבים בחיי יישובנו, הושקעו בהם יזמה תנועתית, פעילות ועבודה מצד חברינו וגם עזרה לא מבוטלת מצד הקבוצה בכל עת שהיא נדרשה.

הישיבה היא ישיבת הקה"ד וגם אותו חלק המשמש את בני עקיבא שלנו הוא, כי הקבוץ רואה את עצמו, להלכה ולמעשה, כגורם עיקרי בתנועת הנוער שלנו. אף הסמינר אשר הוקם בגבעת ושינגטון הוא של הקבוץ. ואם חברות הקבוצות עדיין מעוט בין התלמידות, הרי אין זה גורע מחשיבותו ומזיקתו לתנועה. כשקמה בשנה זו בזכותו של הסמינר – ובעקיפין, איפוא, בזכותו של הקבוץ, המדרשה למורי הכפר, קבלנו כולנו את הדבר בברכה רבה. לא התקשינו כלל להשכיל ולהעריך את החשיבות הגדולה של המפעל הזה בחנוך הדתי ובקליטה התרבותית של העלייה. ואפילו אם מישהו שאל לפי תומו או על מנת לקבל אינפורמציה על אופי המדרשה "מה בינה ובין הקבוץ?" אין זה מלמד על גליצאיות או על צרות אופק, לא של השואל ובודאי לא של הצבור כולו, כפי שבעל המאמר "המדרשה למורי הכפר", בגיליון הקודם של ידיעות יבנה רוצה ליחס לנו. השוואת תנועתנו עם אגודת סוחרים היא עוד פחות מתאימה מאשר מחוסרת טעם. אגודת הסוחרים דואגת לאינטרסים הכלכליים והמעמדיים של חבריה, אין לה תפקידים ומטרות אחרים ורק לשם כך מתארגנים חבריה. תנועתנו מתארגנת על מנת לחדש את החברה הדתית, כי היא רואה בזה את הדרך המתאימה ואולי אף היחידה, להביא לידי האדרת התורה בחיינו, אשר בלעדיה אין יסוד מוסרי לקיום המדינה והעם. כל פעילותה הכלכלית, החינוכית והארגונית מכוונת למטרה זו. אף על פי שהעניינים הכלכליים תופסים מקום חשוב בעבודתנו, הרי אין גם לטעון שהם משכיחים את המשימות האחרות או אפילו את המטרה. ציבורנו קטן וכוחותיו דלים מול המשימה הגדולה. על כן הוא חייב לרכז את פעולותיו וככל תנועה המאמינה ביעודה אנו מוכרחים לגרום שכל המאמצים הנעשים במסגרתנו יהיו יותר יעילים לגבי המטרה מכל המאמצים הנעשים מחוצה לה, אם זה רחוק מאתנו לומר שמעבר לתחומי התנועה אין שטחי פעולה חשובים. כוחה של התנועה בגבושה ולא הפיזור. לולא הריכוז של מאמצינו על ענייני הקבוץ לא היו קיימים לא תנועת הנוער שלנו, לא החנוך שלנו ואף לא הסמינר והמדרשה.

אין אנו יכולים לקבל, איפוא, את ההשוואה עם הסוחר, שיוכל לתרום מזמנו הפנוי ומכספו המיותר לכל עניין הנראה לו. אנו כציבור וכתנועה חייבים להצטמצם אם לא נרצה להפסיד את העיקר. הצמצום הזה הוא על כן הדבר הפרודוקטיבי ביותר. עת לכל דבר, עת לריכוז הכוחות ועת לפזור כוחות. העת לפיזור טרם הגיעה. אל ניתן להסיר אותנו מדרכנו, פן נהיה כמהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר "מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה".

                                                                                    א. הרץ