קטעים מתוך "מבית" – קבוצת יבנה במערכה תש"ח
יבנה במערכת הדרום
לא עלילות גבורה ומעשים נועזים היו מנת חלקם של
אנשי יבנה במערכת קוממיות העם. אך סבלנו את סבלו של ישוב בקו האש ועמדנו נכונים
להגן על מפעלנו, בכל מחיר אשר יידרש.
...............
בימים הראשונים
כאשר טרם ידע האויב שתכניתו לא תצלח, שימשה קבוצתנו מטרה לשיטת ה"ריכוך"
המקובלת: הוא ניסה לדכא את רוח התנגדותנו בהפצצות בלתי פוסקות ובהפגזות. לשם ציון
יתר של מטרותיו ראוי גם להזכיר שהוא סילק שורת מוקשים שזרענו בדרכי הגישה אלינו,
בכדי להכין לעצמו, כנראה, שביל להתקדמות משורייניו.
ההפצצה הראשונה
פגעה בנו במפתיע ולא ידענו עוד את דרכי ההתגוננות הישירה והסבילה. כך נפלו חבר,
חברה וילדה באחד הצריפים, שנהרס כליל וכך נפצעו חברים וילדים מספר. מאז ידענו להיזהר
ולא היו פגיעות נוספות בנפש אדם. אך ההרס במשק היה גדול ועבודת נמלים של שנים ירדה
לטמיון תוך כדי רגע. את ילדינו פינינו מן המקום, שלבש במשך שבועות מספר לבוש של
מחנה צבאי בקו החזית. .....
צוריאל
ד.
בימי קרב
(קטעים מתוך יומן – כתב: דוד
הישראלי)
יום א'
כ"א אייר תש"ח, 30.5.48
אנו נמצאים בחזית.
בעצמנו לא פיללנו שכל כך מהר, שבועיים אחרי 15 במאי ומספר ימים אחרי אסון ההפצצה,
יקרה הדבר. הסימן ניתן אתמול – ביום השבת. פעולת תותחים אנטי-אויריים נגד אוירונינו, שהפציצו כנראה את בסיסי האויב,
נתנה לנו את הסימן הזה. הפעולה היתה מעל לראשנו. האנשים במקלטים היו באותה שעה
נרגשים מאד בגלל הצפיפות, צעקות הילדים הנמצאים עם הוריהם וכו'. אחרי הפעולה נודע
שטור משורין של הצבא המצרי הגיע לאשדוד וכאן הקים את בסיסו. אם כן איפוא אנו כבר כ
7-8 ק"מ מן קוי האויב. ...
... בלילה הוזעקו כל האנשים לעמדות, לעבודת חפירה וביצורים. בעמדה
שמענו שהילדים והבחורות יצאו עוד בליל א' בכיוון צפונה. אכן שעה קשה היתה זאת
בשביל רבים. הבחורים היו עסוקים ברובם ולא היה פנאי לחשוב הרבה. עזרו באריזת
החפצים ההכרחיים, נמצאו על יד הילדים וכולם חיכו בחוץ לפני חדר האוכל. פה ושם
אמרתי "שלום" ונעניתי "שלום ולהתראות!" אכן, להתראות! מי יודע
לכמה זמן נפרדו הילדים מאבותיהם, נשים מבעליהן, בנים חברים מהוריהם הזקנים...
בעיני בחורות נראו דמעות, וכולם היו מודאגים. רק הילדים – למרות השעה המאוחרת נראו
ערים. ...
........... חיי המשק החקלאי כמעט שותקו, עובדים ברפת ובלול. לא יצאו
לקצור תבואה, לא קצרנו ירק בשביל הפרות. פרדות אחדות מסתובבות במשק. הפרות פוזרו
במקומות שונים.
היום הוסתרו ספרי התורה בחפירה.
המצרים נמצאים לרגלי החולות. קווי חייילינו - בינינו ובין גן יבנה בכיוון בית הספר. מידי פעם
מגיעות מכוניות עם חיילים, יוצאים חיילים מן המקום, מחליפים את אנשי העמדות.
יום ב' כ"ב באייר תש"ח, 31.5.48
היום השני בעמדות.
החיים נכנסים למסלול, השיגרה מבצבצת פה ושם. ....
... בלילה היתה התקפה על בסיס
האויב, נשמעו יריות ממושכות ופעולת תותחים. נראו כדורים זרחניים. כפי שמוסרים,
כוחותינו הפתיעו את האויב מצד החולות. ...
... משעה 1.30 עד 2.00 הפציצו אוירוני האויב את הקבוצה, אך ללא פגיעות
ישירות. נזרקו 6-7 פצצות, שכולן נפלו בשטחי הדרום, ביניהן גם פצצות תבערה. נשרף
קצת קש בשדה. חייל אחד שהיה בשטח נפצע קל. אוירני האויב חגו זמן רב מעל למחנה,
ובהיותם בקו השמש זרקו את הפצצות. רק אחרי שתי ההפצצות הראשונות נורו עליהם צרורות
וכדורים בודדים מרובים. האוירון כנראה הופרע
בצלילה ע"י אש חיילינו.
יום ג' כ"ג באייר 1.6
בלילה שרר שקט באופן יחסי. אם כי הודיעו לפני כן
שתהיה התקפה על ייבנה, לא היה רעם תותחים חזק יתר על המידה, ולא הפריע לשומרים
להגות מחשבות, ולאחרים לישון שנת צדיקים.
היום אנו עוברים
משיטת הגנת האזור לשיטת הגנת החזית. הוקמו קוי חזית מגבעת השומרים, דרך יבנה,
גן-יבנה לחצור ובודאי הם נמשכים גם הלאה.
... למעשה כבר ניכר היום שאנשים אינם עובדים בחפירות באותו רצון
ובאותו מרץ, כמו בהיותם רק חברי הקבוצה. עול הקבוצה הוסר ובמקומו בא עול הצבא.
כנראה שעול הקבוצה , כוחו יפה יותר, וגם חיבה יתרה נודעת לו.
ההדגרה הופסקה
אתמול אחרי 3 שנים רצופות של עבודה. ............
....... מטפלים בהוצאת הפרות מן המקום כדי לשמור על גרעין העדר, שבו
הושקעה עבודה של שנים רבות. אין זאת רק שאלת כסף, אלא יותר שאלה של טיפוח וסלקציה
וכידוע אין הדבר הזה נעשה אלא ביגיע רב ובמשך שנים רבות. העדר של כפר עציון יועבר
לכפר הרא"ה ושם יימכר. יתכן שלשם תועברנה גם הפרות שלנו. הוצאנו שני
אוטומובילים של תבואה לרחובות.
יש לציין ולהדגיש
שמסירות הבחורות ועבודתן עכשו כאן, אי אפשר להעריכה בקנה מידה רגיל. הן עושות מאמץ
עליון ואינן שומרות על כוחותיהן. ... הבחורות הצעירות מן הנוער מתאמצות מאד מתוך
הבנת התפקיד, כדי להקל על כולם את הכל.
מוסרים שבתל אביב נפוצה שמועה
שיבנה וכל הגוש נכבשו ע"י המצרים והישוב כאן עולה בלהבות. הרי לך ידיעה – אם
צמא אתה לידיעות, מוסרים שגיסיה ו. (בת ארבע וחצי) בבני ברק, חיברה נוסח מקוטע של
קריאת שמע לשעת חירום וזה לשונו: "שמע ישראל, החזיר אותנו ליבנה".
.........
התחלנו להסוות בקנה מידה רחב, את חדר האוכל, בית
הקירור והגגות, במקצת מאוחר.
יום
ה' כ"ה באייר 3.6
לפני הצהרים
הותקפנו מן האויר. היו בשמי יבנה שני אוירונים – ספיטפייר, שנהגו ע"י טייסים
אמיצים. אחד כנראה הפעיל ביותר, סייר מספר פעמים מעל למחנה, חיפש את מטרות הפגיעה,
זרק את המטען וסייר שוב כדי לבדוק את הפגיעות. משערים שלא היה זה ערבי, אלא
אירופי. שיטת הטיסה והזריקה נעשתה בצורה כל כך יפה, עד כי קשה להאמין שזה היה ערבי.
הוא רצה כנראה לפגוע במגדל המים ופגע למעשה בסביבה הקרובה. זרק שלוש פצצות תבערה,
אחת פצצת הרס על יד המגדל, פצצת הרס אחת על יד האורוה. הסנדלריה נהרסה במקצת,
הפחים עפו, הנעלים עפו מן המדפים, המכונה לא נפגעה, לא נדלק שם כלום. נדלקו עצים
המיועדים לבנין מקלט גדול. רסיסים חדרו לבית התינוקות. שנים עשר ראש בקר נפגעו על
ידי ההפצצה במישרין ובעקיפין. הסוס "עשו" נהרג במקום, ע"י רסיס
כנראה. הוא היה קשור על יד השוקת של האורוה. הפרות באורוה לא נפגעו כלל, הנפגעות –
כולן מן הסככה. הן רבצו שקטות, קטועות רגל או נפגעות בחלק אחר של הגוף.
מוצש"ק, כ"ז באייר, 5.6.48
בליל שבת נכבשה
ייבנה הערבית. ההתנגדות היתה מועטה. כנראה שהעריכו את כוחות ייבנה יתר על המידה,
כי פקפקו תמיד אם יש ביכולת כוחותינו לכבוש אותה. בתחילה לא רצו חברינו להאמין
לידיעה הזאת, אבל לאחר שאושרה הרבה פעמים ע"י באים ושבים – האמינו.
.......... ב 3.30 אחה"צ
הופלו פצצות על המחנה. הן פגעו בשטח הלולים ובשטח על יד החורשה. נפגעו עצים
מיועדים לבנין לול, 500-770 עופות, 4 פרות, מהן אחת פצועה קשה. קוי חשמל מעטים
שלמים.
הבולדוזר חופר שני
מקלטים, אתמול הוא חפר בשטח הדשא שמאחורי המרפאה והיום בשטח העגבניות ע"י חדר
האוכל.
יום ב' כ"ט באייר 7.6.48
.............
המצב בבני ברק אינו
מזהיר – כפי שמוסרים. ב"מדינת הנשים" לא הכל כשורה. בימים הראשונים
בודאי גילו הנשים יותר נכונות לוותר, להצטמצם. כעת יותר קשה. מגיעות כבר ידיעות שהענינים
הולכים "בשבילי דמעות,. הקשר הרופף למשק ולקבוצה התבטא כעת תחת מסוה של קשר
לילדים, למשפחה.........
הבולדוזר עזב היום. ישבנו רוב היום זמן רב במקלטים.
יום ה' ג' סיון, 10.6.48
אתמול יום ד' שרר שקט במשך כל היום.
.......... נתפסו שני ערבים וערביה שניסו לקצור בסביבת גבעת השומרים.
הם נלקחו בשבי.
יום ו' ד' בסיון ,11.6.48
ההפוגה התקבלה על לב שני
הצדדים. אין אנו יודע אם הצד השני יקיים את ההתחייבות. אנו חוזרים יותר ויותר לחיים אזרחיים. אחרי
מספר שיחות עם המא"ז, הוא הבין שיש לעשות משהו לקראת שינויים בחיים שלנו
בקבוצה. המוסדות של הקבוצה יתחילו שוב לפעול. המפקדה תשתתף בפעולת המזכירות. מחר
וביום א' – שבועות, לא נעבוד.
|
