מעשה בקניידלך וסלמונלה
פסח
של שנת תשמ"ב זכור לחברי קבוצת יבנה
בגין אירוע של הרעלה המונית שנגרמה כתוצאה מחיידקי סלמונלה שהתרבו בתוך כופתאות
הקניידלך. לפנינו תיאור האירוע כפי שנכתב ב"מבית" בחודש אייר
תשמ"ב.
הסלמונלה
היום לאחר שכולנו כבר אחרי הטראומה של הסלמונלה, מותר כבר לחייך לזכר
אותו שביעי של פסח, אבל אז כשההתקפה היתה בעיצומה ואנשים רצו (מלשון
"רצרצת") והאחיות נחפזו בשבילי הקיבוץ עם שקי פלסטיק מלאים בתרופות, אז
זה היה רציני והיום מותר להגיד שהיתה גם קצת חרדה ודאגה.
מכיון שאנו דוגלים
בחופש העיתונות וזכות הציבור לדעת מה ואיך זה קרה – פניתי למקור המוסמך, הלוא הוא
הצוות הרפואי המקומי ועל כוס קוקה-קולה נשאלו השאלות וגם קיבלתי תשובות.
שאלה: מתי נתגלו הסימנים
הראשונים לפרוץ המגפה ? ואיך זה היה נראה?
תשובה: החל מהשעה שש בבוקר
החג, התחילו להגיע אנשים אשר סיפרו שמאחת בלילה הם משלשלים ומקיאים. אבל משעה שש
התחילו להגיע אלינו בקבוצות, נציגי משפחות אשר כוחם עדיין עמד להם, להגיע אלינו.
במשך היום זרם האנשים הלך וגבר, תרופות לא עזרו. כמובן שאז גם אנחנו התחלנו לרוץ בין
הבתים.
בתחילה חשבנו על הרעלת מזון שמקורה בחיידקי "סטפילוקוקוס"
על סמך הנחה זו שיערנו שהעסק יירגע תוך 24 שעות, אבל הענין לא נרגע אלא הלך וגבר.
ש. מה היו סימני המחלה?
ת. הסימנים היו: בחילה,
הקאות, שלשול, כאב בטן, צמרמורת, חום גבוה ובמקרים קיצוניים גם התעלפות. כתוצאה
מאיבוד נוזלים היו גם מקרים של התיבשות, בעיקר אצל ילדים.
ש. לאחר שהתברר שהמחלה
לא עברה תוך יומיים, מה עשיתם?
ת. יצרנו קשר עם משרד
הבריאות, הגיע אפידמיולוג מחוזי, נלקחו בדיקות למעבדה במטרה לגלות את החיידק
שהיווה את גורם המחלה. הממצאים בכל סוגי המזון היו חיידק מסוג סלמונלה 6-7 – C . ומוסיפה קיקי: יש לשער שהמקור היה הקניידלך, אמנם נמצא החיידק בכל שאריות המזון,
אבל זה לאחר שהתורנים אספו אותם וכנראה שהחיידק הגיע בצורה כלשהי אל השאריות לאחר
הארוחה. מה שמחזק את השערת הקניידלך זה שגם צימחונים נפגעו וברור שלא אכלו כבד
קצוץ.
.........................
(מדלג על פרטים לא מעניינים בכתבה)
ש. נחזור לשביעי של פסח.
ספרו באיזו צורה עבדתן וכיצד התגברתן על עומס העבודה?
ת. ובכן... (וכאן יש
ציחקוקים ועוד כמה סיפורים שאינם ראויים לדפוס), היינו נפגשות על השביל ומחלקות
בינינו את הבתים והאיזורים לצורך חלוקת התרופות, אגב, מקופת חולים התקשרו ושאלו:
"מה קורה אצלכם? גמרתם לנו את כל מלאי התרופות של המחוז". בשלב די מוקדם
התגייסה גם נחמה שסייעה לנו רבות בשעותינו הקשות. יש לציין שקיבלנו עזרה מכל שכבות
הציבור במה שרק ניתן היה לעזור. ראויה לציון גם יוזמת המזכירות בהדרכת הציבור,
בפרסומים ועוד.
ש. מתי הרגשתן שהעסק
מתחיל להסתיים?
ת. בהתחלה היינו מגיעות
לדירה, דופקות בדלת וקול חלוש היה עונה. היו דורות שהיו נראות כמו קסרקטין צבאי,
כל בני הבית מסודרים אחד ליד השני על מיטות ומזרונים. ליד כל מיטה מונח דלי והאנשים
הרגישו כל כך רע ששכבו על המיטה מבלי יכולת לעשות משהו לבד מלבהות בתקרה. כעבור יום או יומיים, כבר קולות רמים יותר ענו
לדפיקה בדלת ואנשים החזיקו עיתון ביד וזה היה הסימן בשבילנו לתחילת ההתאוששות.
בעזרת השם, היום לאחר שטל טסלר חזר מבית החולים, כולם חזרו לאיתנם.
שאל: דני. ענו: קיקי ותמי - יישר כוחכן!
(מתוך "מבית", אייר תשמ"ב) |
