מיכה
בית-אריה: (מתוך ראיון אישי)
..בשנה
שחזרתי למטע (1966), ביוזמה של עובדי המטע, הקמנו את מה שהיום מתנוסס לתפארה כמפעל
השימורים. זה התחיל בצורה מינורית. התחלנו עם כמה חביות עץ שהכנסנו לתוכן זיתים
והוספנו מי-מלח. ייצרנו את התסיסה הזאת על-ידי בחישה של תרוודים גדולים בתוך
חביות. לאט לאט שיכללנו והכנסנו משאבות... עצם הרעיון בא מאיזה יהודי מראשון לציון
שבא אלינו לקנות זיתים טריים. כשהתענינו לראות מה הוא עושה אתם, ראינו שהוא כובש
אותם בחצר הבית שלו... אמרנו: מה שהוא יכול לעשות, גם אנחנו יכולים....
ביקשנו
בהתחלה לעשות עשרים טון. ועדת משק לא נטתה להסכים לזה. בסוף אושר לנו לעשות חמישה
טון, על חודו של קול אחד בועדה. ואנחנו "גנבנו" ועשינו עשרה טון בשנה
הראשונה. בשנה שאחרי זה אני הייתי אחרי פציעה (במלחמת ששת הימים) וכמעט לא עשינו
כלום. אבל בשנה שלאחר מכן העסק הכפיל את עצמו כמעט כל שנה.
מתוך ראיון אישי |
