ארץ אל תכסי דמם

אֶרֶץ אַל תְּכָסִי דָּמָם

כאן, במקום הזה, צפונית לבאר א' ולא הרחק מן השער הדרומי של הקיבוץ, עמדו שלושה צריפים וכמה ליפטים אשר שמשו למגורי משפחות צעירות.

ביום שני, ט"ו באייר תש"ח (24.5.48), היתה קבוצת יבנה בחזית ממש. בריגדה מצרית משוריינת הגיעה עד לגשר "עד הלום". חיל החלוץ של הכוח המצרי, התמקם במרחק של שלושה ק"מ מהגדר המערבית של היישוב.

בשעה ארבע וחצי אחה"צ, ישבו בחדרם בני משפחת מאיר, ההורים חנה וקורטי (אברהם) וילדיהם התאומים בני השלוש וחצי: נתן ורותי. אליהם הצטרפה לכוס קפה השכנה מהליפט הסמוך – הדסה וולף (אשתו של יוסף) ובתם בתיה, בת חמישה עשר חודשים.

מטוס ספיטפייר מצרי הגיח מצפון, צלל לעבר קבוצת הצריפים והטיל לעברה פצצה שפגעה פגיעה ישירה בחדר בו ישבו. קורטי ורותי הי"ד נהרגו במקום. הדסה וולף הי"ד נפגעה אנושות ונפטרה לאחר כמה דקות. נתן נפצע קשה ובתיה וולף התינוקת, נפצעה פצעים קלים.

כל הנפגעים הועברו למרפאת הקיבוץ ששכנה בבית 4. הפצועים הובהלו לבית החולים הדסה בתל אביב.

למחרת, בין אזעקה לאזעקה, נכרו בבית העלמין שלושה קברים טריים. הלם, תדהמה ועצב. שררו ביישוב המתחפר.

בעקבות האסון, פונו הנשים והילדים במוצאי שבת כ' באייר (29.5.48) לבני ברק, ושהו שם עד חודש מרחשוון תש"ט (נובמבר 1948).