הסוכה
היבנאית
הסוכות של
ילדותי
מבתי הקש שבהם גרו היבנאים בראשונה לא נותר בימי ילדותי אחד, אף כי זכר
לאותם בתים מיוחדים נשתמר בסוכותיהם של בניה
ושל מאיר בר שלום ואף כי עבודה רבה
כרוכה בבנייתה וקשה היא עד מאוד לכל
המתגרדים והאלרגים, יתרונותיה של סוכה זו בחוסנה ובקרירותה.
אם שפינו חבילות החציר והקש את מקומן
לבלות ענקיות, נכנעו גם ענקים אלו לרוח הזמן וחדלו מלהקים את סוכות הקש שלהם.
אם כן ממה נבנו הסוכות ביבנה ?
בראשונה מקרשים ומסמרים כדברי השיר
"פטיש מסמר ניקח מהר", אח"כ מצינורות של צול שהיו משמשין כסקינרים
להשקיה, ונחתכו במסגריה, וברזל עגול מעוקם להן בקצותם, אח"כ נוצרו באינסטלציה
פינות משולשות מצינור צול ורבע שנקראים 3 דרך והצינורות צול מושחלים אליהם, ולבסוף
נוצר חישוק תחתון לחיזוק שחוסך את הצורך בתקיעת יתידות, וקרוי "תוספת
טסלר" על שם ממציאו יוסף טסלר.
באחרונה
נראות במחנינו גם סוכות נחלים, ועתה משבאו
אנשי גוש קטיף חזרו אלינו סוכות הבנויות מעץ.
וכמנהג קיבוצניקים אמיתיים אין מסתפקים היבנאים בסוכה
ליד ביתם ובונים סוכה גדולה וחגיגית לשמש את הרבים כחדר אוכל. בראשונה נבנתה על
הדשא בידי הנגרים וכבש עץ יורד לו ממרפסת חדר האוכל שקרויה פרגולה לתוך הסוכה
וסגולתו של כבש זה, לבד מהורדת העגלות, הייתה לשפוך את עודפי המרק למען יסיימו
אוכלי התור הראשון את סעודתם ויפנו מקומם לתור השני. ומי שלא סיימו בזמנם זכו
להערתו של דדה "לברך ולקום" כי דדה שהיה ראש וראשון
למקימי הסוכה שימש כתורן בימי חוה"מ שלא לעשות בו מלאכה שאינה דבר האבד.
לימים הוקמה הסוכה במשטח וגג נוסע לה
המכונה "גג זזה" ובסוכה זו מיסיבין חסידים ואנשי מעשה, והנה חסידים
פותחין את הגג ואנשי מעשה סוגרין אותו. וכל כך נתבלבל ה"גג זזה" עד שנשאר סגור בליל ראשון של חג שברכו כולם
בכוונה יתירה "לישב בסוכה" ופתוח היה כשהלכו כולם ובא הגשם.
הדרה של הסוכה אלו הקישוטים שלה ומיני
קישוטים מיוחדים היו בסוכות שונות:
תמונות
של ירושלים היו תלויות בסוכתו של דב, ובולים בסדרות בסוכתו של ארנסט,
ותמונות של בחורות באחת מסוכות הרווקים, (ומשראה אחד הדרדקים את התמונה אמר לכולם:
אני יודע מה היא אומרת, מה שאמא שלי תמיד אומרת
"אין לי מה ללבוש" ...).
שלש
סוכות עמדו תמיד בראש ואלו הן: סוכת וייסקופף שכולה מנצנצים קנויים שאין יד
הקיבוצניק משגת, סוכתו של משה אריה שכולה אומנות ידיו, ידי הצבע וכותב הכתובות והמזוזות והלוח השחור ועוד. ובראש כולן
סוכת בר דרומא שכל כולה טבע שאסף בעל הבית בארץ ובעולם, וגידל מיני
תירס נוי בצבעים שנשתלבו לפסוקים ואימרות
חכמה, והביא דלועים אי משם וצמחי תבלין שריחם נודף למרחוק. וכשהיינו באים לשם
בחולו של מועד יש והיה מוציא לנו את השופר שלו, שקול דק ועדין לו והתקיעה בו קשה
עד למאוד והיינו נושפים בו עד כלות ומשהיה מצליח מי מאיתנו להוציא קול שופר, היו מאיר
בר שלום וישראל קטן בסוכה הסמוכה, זו שכזכור בנויה מקש, דנים בכובד ראש אם
ילולי יליל או גנוחי גניח.
ואם בדברי תורה עסקינן, צריך לזכור את
שיעורו של ר' משה דימנטמן שהיה בסוכת בר שלום ומשם נדד לסוכת הטסלרים ואח"כ
החליפו הרב קב ועתה הם לומדים בסוכה של בנצי.
ויש
את סיבוב הלמדנים, והשתיינים בשמחה תורה שעבר בסוכות של לוי, דב, ינובסקי,
אלחנן איטלי, בר דרומא, ואריה לנג. ובכל סוכה דבר תורה, ובכל אחת שתיה כדת עד
שהיגיעו השומעים מתנדנדים קלות לבית הכנסת.
ומן
הישנים בסוכה זוכרים כולם את עמנואל רץ הביתה ומזרון רטוב לו על ראשו, אך
מי שלא ישן בעצמו בסוכה לא זכה לראות בלילה את הכוכבים ממעל לראשו ולשמוע בבוקר את
הציפורים מתחרות בניהן מי תעיר את ישני
הסוכה עד שכולן כאחת פוצחות ברינה לזרז את הישנים לתפילת השחר עם הנץ ככתוב
"ייראוך עם שמש".
ויש
גם סוכות נוסעות שבנו ילדים בטיולי חג והיו נפרשות להן מן המשאית, או נישאות על
כתפי הילדים או מועמסות אחר כבוד על הרכב המלווה.
ועוד
לא דיברנו על חגם של החתולים והכלבים. ועל הושענא רבה, ועל ארבעת המינים, ועל שמחת
תורה וחתני תורה ותפילת גשם ועל אומנות קיפול הסוכה.
ולסיום
אזכיר שהגשם הקודם בסוכות משך אחריו את החורף הגשום בתולדותינו, זה של שנת
תשנ"ב, כן יהי רצון.
צריך
להוסיף :
1. סוכה של
בוב .
2. סוכות על
המרפסות - מורידים רעפים ושמים סכך (בית 4) .
כתב:
יואב בית אריה . סוכות תש"ע |
