שומר מה מלילה
הכול שקט סביב. מידי פעם רעש של משאית המתנהלת לה בכבדות בכביש החוף, קורע את דממת הליל, אני הולך לבדי בשבילים, וחושב לעצמי, על הזכות שנפלה בחלקי לעשות שרות דווקא בשמירת ילדים. ראשית להתפעל מהמספר הגדול של הילדים שיש לנו.
שנית, לראות את תנוחותיהם הנחמדות של הילדים בלילה- אתת הרגליים המשתרבבות מבעד לסורגי מיטת התינוק, את הראש השמוט מעבר למזרון, ואת הידיים השלובות תחת הראש.
שלישית חילופי הדברים עם הילדים המתעוררים בלילה. השיחות המיוחדות האלה הנותנות לך הזדמנות נוספת לחשוף את עולמו של ילד קטן, רגישותו ותמימותו.
באחד הלילות, בשעה מוקדמת יחסית, שמעתי בשמרטף בכי הבוקע מהגן הירוק. שמתי פעמי לגן, ונכנסתי לחדר ממנו נשמע הבכי. המעבר מהאור של המרפסת לחדר החשוך מנע בעדי לזהות ברגע הראשון את הילד הבוכה.
כל מה שיכולתי להבחין לפי הקול הוא שזה בת ולא בן.
שאלתי אותה –"למה את בוכה"? ,והיא ענתה-"כי עוד לא התפללתי".
"אז תתפללי" אמרתי לה. "אבל אני צריכה שיעזרו לי".
ישבתי לידה, ויחד אמרנו מילה במילה את "קריאת שמע" ופרשת "ואהבת"
כאשר גמרנו להתפלל הצלחתי להבחין בחושך בחיוך של הקלה המסתמן על פניה.
סיקרן אותי לדעת מי זאת הילדה שתמימותה יפה כל כך. גחנתי לעברה ושאלתי- "איך קוראים לך?"-"דינה" היא ענתה בלחש, הסתובבה לצד שני ושקעה מיד בעולם החלומות.
*************************************************************************קריאות רמות וצעקות בוקעות מן המכשיר.
לחיצה על הכפתורים מביאה אותי חיש מהר לאזור בתי הנעורים.
עוד בהתחלת השמירה הגיעו אלי "ידיעות מודיעיניות" שילדי כיתות ה' ו'
זוממים למרוח בלילה במשחת שיניים את ילדי כיתות ג'-ד'.
כשנכנסתי לבתי הילדים של הכיתות היריבות, שקט שרר בכל,
כאילו לא היו דברים מעולם. בבית הילדים של הכתה ה"מתקיפה" השתהיתי שעה ארוכה, לראות אם תחודש ה"התקפה". שמתי מארב מעבר לאחד הקירות, ובאמת לאחר זמן יצא מחדרו אחד הילדים שנודע לי שהוא בין היוזמים.
מיהרתי לשים את ידי עליו, ותוך כדי "ניעור" הזהרתי אותו ב"אלף" הזהרות, שלא יעז להתחיל שוב. כאשר חזרתי לבית התינוקות,
נזכרתי בכל אותם תעלולים שאנחנו עשינו כילדים, בצריפי "קדמה" המרוחקים. יש להניח שלו גם אז היה שמרטף, "חיי הלילה" שלנו היו מתקצרים בהרבה.
נושא רגיש שמצריך טיפול, הוא דרך ביצוע השמירה.
השמירה של היום לא צריכה להצטמצם רק ב"כיבוי דלקות" אצל הילדים שבוכים, אלא בשמירה של ממש.
בתי הילדים שלנו הם למעשה אגף של המחנה, צד של המחנה, קצה.
לכן רצוי לשקול אם על השומר לשבת צמוד לשמרטף, או להסתובב במשך כל הלילה בין בתי הילדים. (בכי אפשר לשמוע גם מבחוץ).-
בכל אופן המצב מחייב שהשומר יסתובב עם נשק, ולא כפי שהיה עד עכשיו.
נאמר לי שמאז ימי החרום של תשל"ד, כאשר שמרו שתי שומרות(ולא שומר ושומרת), נשאר הנוהג לשמור על הילדים בלא נשק.
עד שתידון הבעיה הזאת, רצוי שהשומר מפינת הנוער יסתובב גם לאורך בתי הילדים.
בעיה נוספת היא בעיית התאורה, השביל החדש העובר בצד הצפוני של המחנה לאורך בתי הילדים, מואר, אבל לא למשך כל הלילה. עד שהותקנה התאורה בשביל הזה, הייתה מותקנת מנורה גדולה בבית הסמוך לבית הרופא שדלקה כל הלילה.
משהותקנה התאורה לאורך השביל, כבים פנסי הרחוב הסמוכים לבתי הנעורים בשעה 12.30 ,מאז ועד הבוקר, אין אור באזור בתי הנעורים.
צריכים למצוא סידור שגם הפנסים האלו ידלקו, כמו הפנסים שליד הגנים.
נדמה לי שבכל מה שקשור לשמירה לא עשינו עד עכשיו די.
למרות הדף עם ההוראות המחולק לכל שומר ,כל אחד מעצב את השמירה לפי ראות עיניו. מי ביתר ערנות ומי בפחות.
כך זה בכל סוגי השמירה שאנחנו מקיימים במחנה.
כדאי לבדוק מחדש את הנושא ולא להיות שאננים.
אחרי מסיבת הסיום של ביה"ס היסודי סח לי אחד החברים:" הכול היה יפה,
אבל שמתי לב ששמירה ראויה לשמה על הציבור הגדול הזה לא הייתה"
כל אחד יודע שמסתובבים הרבה "בני דודים" בכביש הסמוך;
הגיע הזמן שנהיה מודעים לזה שההבדל בין צומת בית ליד לצומת אשדוד הוא לא גדול כל כך"
יוסי בן טולילה 15/8/1975
אלול תשל"ה
.
|
