בגמר האסיף
עוד בתחילת חודש תשרי סיימנו את קטיף התפוחים בתאריך קצת מוקדם מן הרגיל אצלנו. עונה זאת הצטיינה בראשיתה ביבול מצוין של הזן ענה (מעל 8 טון לדונם)
רק לפני שנה למדנו כיצד לטפל בפרי רגיש זה, כיצד להקדים או להשהות את הבשלתו, על כן נוכחנו השנה, שככול אשר נאחר לקוטפו, נגדיל את נפח הפרי ונגיע לשוק בתקופה שאין כמעט פרי אחר שיכול להתחרות בו.
דבר זה הצריך קטיפים רבים ביותר, וכמעט חודשיים עברנו וקטפנו בצורה בררנית בערך כל יומיים על השטח. קנינו גם מכונת מיון, ושכללנו את הציוד של ההובלה.
בדרך זו העסקנו מספר גדול של אנשים בלתי מיומנים (עבודה שחורה)
אבל בלי ספק המאמץ השתלם ביותר, והפדיון היה גבוה.
אחרי הקטיף העצים קיבלו טיפול התאוששות, הדברה והזנה נוספת,
ונקווה שבשנה הבאה לא יאכזבו, אם כי אין ביטחון שהזן הזה יתמיד ביבוליו ובמחיריו.
מאחר ועקרנו את רוב המטע הזקן מטעמי עבודה בלבד, היינו פנויים
לקטוף בכוחות עצמנו את כל המטע החדש, אשר השנה היה דל ביבולים באופן יחסי.
ואם כי לפני כמה שנים יבול שלשלושה טון בממוצע היה נחשב רווחי,
הרי כיום אנו מצפים ממטע מטופח ואינטנסיבי כזה הרבה יותר.
מכיוון שרוב הפרי עדיין בקירור קשה לדעת אם התוצאות היו כה מאכזבות.
השתדלנו למיין בבית רק פרי אשר כדאי לשווק מוקדם,
ואפילו כך היה קשה להשתלט על העבודה, כי הצוות המקצועי היה מצומצם ביותר.
האחזקה של המטע הייתה השנה משביעת רצון, הניקיון ממזיקים ועשבים הגיעו לרמה הרצויה, ובכל זאת אין חקלאות בלי שינויים וחידושים. ערכנו ניסויים מעניינים בשיתוף עם אנשי מכון וולקני במספר נושאים,
ואם גם אין חידושים מרשימים הרי אנו לומדים בכל עונה משהו,
ולא מעט באים גם ללמוד אצלנו.
כך אנו בדקנו חומרי ריסוס שונים כדי לזרז את התעוררות העצים,
וכן נעשתה תצפית של חיפוי הקרקע בחומר מחזיר אור, אשר מחדיר
קרני שמש לתוך החלק הנמוך והמוצל של הנוף.
בדרך זו אפשר לקבל פרי יותר צבעוני ובשל בחלקים אלו, ואנו מעוניינים בהמשך הניסוי.
יש לציין שינוי גדול בסוגי המזיקים. וכללית הייתה זו שנה של מעט ריסוסים,
וזה היה מזלנו, כי אין אנו מבורכים בצוות טכני מתאים עבור עבודה מדויקת ואחראית זו, הנעשית על פי רוב בלילה, ודורשת ניסיון רב.
שיטת ההשקיה והדישון הוכיחה את עצמה, בריאות העצים מצוינת,
ורק, אליה וקוץ בה, הציפור הטורפת מזיקי עצים בשם "נקר סורי" הצליחה לחבל מידי פעם בצינורות, וביחוד במטע הזיתים היו הרבה מאוד מקלחות של נקבים ברשת, דבר הגורם בזבוז מים ואפשרות של שקיעה בשטח. לעומת זה קשה לתאר היום, באיזה שיטות השקיה יקרות ובזבזניות
השקינו את המטעים בעבר, ועד כמה שולט היום עובד יחידי עם עזרה חלקית על מערכת השקאה ודישון של 350 דונם.
יש רק להצטער שאין תיספת עובדים צעירים המעוניינים בענף זה, ומן הראוי היה לבדוק, מה יחסנו לתופעה זאת, של סלידה מעבודת כפיים, ונהירה אחר עבודות ליד הגה המכונה. לא נחוץ דמיון רב כדי להבחין, לאן נטייה זו תוביל את הדור הבא.
באם יבוא יום ויצטערו על ירידה באיכות החיים והסביבה, ויפנו אל עבודת האדמה בהתיישבות הנקראת עובדת, ישתוממו על אלו שהטיפו בזמנו על עבודה יוצרת, ופנו לעבודות הצווארון הלבן.
במחי יד ועם בולדוזר בודד אפשר לעקור מטעים רווחיים, אבל גורם חשוב אחד של עבודת אדמה ייעלם מנופינו, ואיכות חיינו לא תשתפר.
אל נכרות את אחד הענפים אשר עליו אנו יושבים בגלל חוסר עתודה מקצועית.
בשם עובדי המטע, חנה יעיר.
תשרי תשל"ז 22/10/1976
|
