הייתי בצוות חדר-אוכל
כשמדברים על צוות עובדי חדר האוכל אין כוונה לצוות קבוע לתקופה ארוכה. אלא לצוות מתחלף ולא דומה הרכב העובדים בשבוע אחד, להרכב בשבוע שלאחריו או לפניו. מה שחשוב הוא שיש גרעין, ועליו למעשה המעמסה של הארגון והדאגה שהשרות יהיה מכסימלי.
במשך התקופה ניסינו לשפר את טיב השרות הניתן לאוכלים, אם על ידי שינוי בנהלים, או על ידי הדרכת העובדים, ונראה לי שהצלחנו לקדם במשהו את השרות. הבעיה הייתה תמיד קליטת העובדים החדשים, שלא תמיד דברו עברית. ועד שהסברת להם את מהלך העבודה, איך מנקים שולחן, ואיפה לוקחים "במקום", איפה ממלאים מיץ ושהמזלג נמצא בצד שמאל,
כבר התחלפו באחרים. כך שרוב העבודה נפלה על הצוות הקבוע שהוא כידוע מצומצם.
בחדר האוכל אנו נתקלים בציבור החברים כמה פעמים ביום ולאחר שעוברים תקופה ארוכה מצליחים להכיר את ההרגלים של החברים בכל הקשור בתרבות האכילה.
אם לאחר ארוחת הערב מצאנו שולחן מגובב בכלים או שיירי אוכל שלא הורדו,
יכולנו ליחס זאת למספר משפחות אשר אצלם זה נוהג קבוע.
בעיה דומה היא החזרת הכיסאות נקיים למקומם לאחר ששמשו "כיסא מוגבה"
עבור הפעוטים.
צרה צרורה שלא הצלחנו למצוא לה פתרון היא הנוהג לקחת פירות הביתה משולחנות אשר עדיין לא אכלו עליהם, או מהעגלה עם המגשים המוכנים לחלוקה.
וגם אם מנסים לשמור-לא תמיד נעים להעיר לאותה חברה אשר מגיעה עם הסל הסגור ו"לוקחת" פירות כדי שיהיה בבית מה לאכול.
מה שהיא לא יודעת זה שלאוכלים האחרונים לא יישארו פירות ודבר זה קרה לא פעם.
יש אוכלים שאצלם במודה לאכול רק "במקום" ולא משנה שה" במקום" היה מנה מאתמול, ואתמול הוא לא רצה אותה, היום המנה טעימה יותר.
שעת הצהרים היא השעה הקשה ביותר וביחוד בעונת הקיץ, כאשר נמצאים במקום הרבה אורחים, מחנות עבודה, קייטנות ועוד.
כך שחלק מהתורנים חייבים לערוך את השולחנות מחדש אחר האוכל למחזור שני ולא תמיד מבין זאת אותו אדם שמרים את הכלי לתוספת, וחושב לעצמו"
מדוע הם צריכים לערוך שולחנות ולא רצים לשרת אותי".
בדרך כלל השרות הוא טוב ויש חלוקה בין התורנים, מי לעריכה, מי לשרות,
אבל לא כל תורן שבקושי מבין עברית, מבין מה רוצים ממנו, ולכן לא תמיד
הצלחנו לספק את רצון הלקוחות.
חשובה לפעמים מילה טובה על השרות הטוב, אם היה, ולא ה"קיטור", אם האוכל לא הגיע בדיוק בזמן.
נושא מיוחד הוא המקדימים והמאחרים, והמדובר בעיקר בארוחת צהריים.
בחדר האוכל שלנו שעות ההגשה בצהריים הן 14.00-11.45 שזה זמן מספיק לכל הדעות, כך שהתורנים חייבים לאכול את ארוחתם ב-11.30
ואז הם מכינים שולחן נוסף למקדימים מיוחדים,
אבל מאוד לא נעים שכבר לפני 11.30 מתמלאים שולחנות נוספים,
והתורנים מרגישים את המבטים האומרים " מתי הם כבר יתחילו להגיש?"
ההרגשה לא טובה לא לתורנים ולא לאוכלים.
לכן הבקשה היא בואו בזמן ותקבלו שרות אדיב.
לגבי המאחרים, המצב שונה, יש מאחרים שעובדים במקום, אבל משום מה
יבואו תמיד מאוחר, יש מאחרים שבאים מבחוץ, ואינם יכולים להקדים.
אנו מכינים "שולחן מאחרים", אבל קשה לדעת, כמה יבואו,
כמו כן אי אפשר אז להגיש את קערות האוכל ,כי הסועד הבא יתקל באוכל קר.
ולכן המאחרים צריכים לשרת את עצמם.
בעיה נוספת שנתקלנו בה היא הכנסת שינויים.
היות שהציבור שלנו מגוון קשה להשביע את רצון כולם ומה עוד כשמנסים לשנות דברים שהתחילו בהם עוד ברודגס.
אסתפק בזאת להפעם.
ולבסוף, ברצוני להודות לכל הצוות הקבוע והמתחלף על העבודה איתם
שלרוב הייתה נעימה, לסדרני העבודה שניסו ולא תמיד בהצלחה למלא את ה"תקן", לעובדות המטבח והאקונומיה, ולאוכלים...לכולם המשך נעים.
גידע'לה פרבר 5/9/1975
ראש השנה תשל"ו
|
