ראיון של מיכאל פרלמן עם מנחם בר דרומא - כסלו תשל"ז 23.11.1976
מרודגס שלחו אותי לעמק ''החולה''. לחפש מקום להתיישבות
ואז התחיל המאבק ''יבנה או החולה '' צריך לזכור
כי בתחילתו של המשק ברודגס חלק גדול מהחברים נשלח לעבודות בפרדסי בני-ברק ופתח תקווה. הערבים היו מיומנים יותר. והתחרות הייתה קשה. התשלום היה מועט.
עבור יום עבודה הפרדסן שילם 12 גרוש. מתוך 10 אנשים שהגיעו לעבודה הפרדסן, היהודי,
הנצלן , קיבל לעבודה בקושי את מחצית ממבקשי העבודה. הלכנו ברגל מפ''ת לב''ב שעה וחצי
כדי לחסוך כסף. למרות שקיבלנו דמי נסיעה באוטובוס, יום העבודה היה מפרך ומתסכל, ועצם המעמד היה קשה
מנשוא . הייתה תחלופת חברים מהירה, חברים
החזיקו מעמד שלושה חודשים או מקסימום חצי שנה
ועזבו . גם זה תיסכל. בקיצור ' כולנו חיכינו להזדמנות לקבל סו''ס שטחים חקלאיים
מהסוכנות. אישית, עיבוד האדמה היה קרוב לליבי. הוכשרתי לזאת, ועצמותי בערו . כמו שכבר הזכרתי משימתי הראשונה הייתה לחפש
קרקעות . המזכירות החליטה שעלי לתפוס קרקע פנויה באזור מצודת אוסשקין ליד החולה. אופציה
שדיברו עליה בסוכנות. ועוד ביקשו שאחפש מקומות עבודה כשכירים בקיבוצי הסביבה. תפישת
הנקודה הייתה חצי רשמית חצי פיראטית אבל נוכחות במקום קבעה עובדה בסוכנות. זה היה בסוף
שנת 1939 בחורף, קיבלתי שתי לירות, נפרדתי שוב מאשתי ועם מזוודה יצאתי לשליחות, קיבלתי
כתובת למסייע מהאזור הצפוני. אריה גלזר שמו גם הוא היה לשעבר חבר ברודגס. כתובתו
הייתה בקיבוץ דפנה. עם המנדט הזה הגעתי ליסוד המעלה עבדתי כמה ימים ועברתי לכפר גלעדי
,סיירתי עם סוס לאורכו ורוחבו של הגליל העליון והכרתי את החולה, ארגנתי מקומות עבודה
אצל איכרי ראש פינה . וכאשר הגעתי לבית הלל עם אריה גלזר, ישנו תחת כיפת השמים. חטפתי קדחת והתאשפזתי בקיבוץ כפר גלעדי והודעתי
זאת לרודגס. מוב כהן היה מזכיר חוץ,
והגיע לבקרני אחרי נסיעה ארוכה וטלטולי דרך. עברו עוד כמה ימים הייתי יום אחד ללא חום ורמזו לי לעזוב את המקום,
כי יש עוד חולים ואין מיטות. עברתי לראש פינה, שנת 1940 בפתח נתבקשתי לחזור לרודגס ולבדוק את אדמות
יבנה. רזה וכחוש מהמחלה חזרתי. וגם אוכל כשר היה קשה להשיג בקיבוצי הצפון. אישית סיפרתי
כי המקום מצא חן בעיניי, המקום יפה, הנוף משגע, נוף פראי ראשוני ,החרמון מרחוק וזה
בין קיבוץ דן לדפנה. האדמה טובה, יש מים בשפע. מסרתי דו''ח חיובי אבל העובדה, כי חליתי
בקדחת, השמועה הזו עשתה לה כנפיים והייתה
הנקודה המכרעת בהחלטת האסיפה. שנת 1940 בשער, היו דיונים בהשתתפות רבתית .הנושא היה; יבנה או לחולה לאן עוברים? שלחו משלחת לבדיקת השטח ביבנה, שלמה נחליאל
, מוב כהן , רודי הרץ ואדמונד ליפמן נעמן. בעלי המשפחות נטו ליבנה, המבוגרים רצו
יבנה, הצעירים רצו אתגר בצפון. במרץ 1940 על חודו של קול הוחלט ליבנה. רודי
חזר מכפר הנוער והיה מרכז משק, חלקה הראשונה
זרעו שחת רודי גייס כמה חברים מקיבוץ נען שעזרו
לנו. הקבוצה אשר נבחרה להיות בחלוץ ולעבור מרודגס ליבנה הייתה מורכבת מישא שטרן כוכבא. תאו פלק, , אלי ראבד, נפתלי זעירא, זאב גלברט מהנוער ואילזה
(גולדויין) גוטמן ברטוב כמבשלת, ואני.
זרענו בעזרת הכלים של גבעת ברנר ונען. אחרי
5 שבועות החברה' חזרו לרודגס ואני לפי הגרלה נשארתי לשמור על השטחים. כבר ידעתי קצת
ערבית. ישנו בבית אריזה ועשינו מחיצה בשביל
אילזה ברטוב באביב כבר הקמנו בקיבוץ את האוהלים הראשונים זרענו עם זוג פרידות לאט לאט המחנה גדל והתחזק ובאו עוד אנשים . דדה
יעיר בנה לול למגורים וגדר, ככה העסק התחיל. |
