לאחר החלטת האסיפה
הדיון שהתקיים על הקמת לול הודים, השאיר בי הרגשה לא טובה. המידע שהאסיפה קיבלה לפני הדיון בא באיחור רב. אני רוצה להסביר. מאז הדיון על תקציב השקעות, שבו אישרה האסיפה סכום כסף מסוים, שיאפשר גישוש להקמת מדגרה לתרנגולי הודו ועד הדיון על הקמת ענף חדש עבר זמן רב. בפרק זמן זה חלו תמורות שונות, שעליהן לא קיבלנו מידע שוטף, אלא שמענו מפה לאוזן, שהעוסקים בדבר, הרחיבו את הטיפול והגיעו למסקנה, שלא כדאי להקים מדגרה, אלא רק יחד עם לול רביה. אמנם הדיון האחרון התנהל לפי כל כללי הדמוקרטיה ויכולנו להצביע בעד או נגד, אבל היתה הרגשה ש"העסק" גמור, יהיה הפסד ממון, תהיה אי-נעימות, באם לא תתקבל החלטה חיובית.
עיקר הנימוק נגד הקמת הלול היה: בעיית כוח אדם בו אנו נתונים. באו והסבירו לנו: כאשר עושים חישובים כלכליים, זה לא נימוק. לפעמים נדמה, שיש חברים שרואים את הקיבוץ רק כמפעל כלכלי, וכמובן שמפעל כזה צריך להצליח ולתת רווחים, ורווחים אלו יש להשקיע שוב ולפתח עוד ועוד. הכל טוב ויפה! אבל אולי שכחו דבר אחד: שאנו חיים בצורת חיים מסוימת שקוראים לה קיבוץ, וחוץ מרווחים וכסף קיים עוד משהו. נכון, צריך להתפרנס ואפילו טוב ובכבוד, אבל בינתיים מזניחים את כל השאר.
א. שירותים: המצב בשירותים הוא בכי רע. מתי נבריא את המצב, אם לא נשקיע בשירותים כוח אדם טוב, אע"פ שהאלטרנטיבה – בלשון הכלכלנים – גבוהה יותר במקום עבודה יצרני? אם לא נשים דגש על ענייני השירותים לא נעלה אף פעם על דרך המלך.
ב. ענפי משק אחרים, אמנם לא תופסים מקום נכבד כמו הלול (הכוונה לגודל הענף) אבל גם הם שייכים למפרנסים ולמוסיפי הכנסה. שכחנו לגמרי, שמאחורי מקומות עבודה אלו עומדים חברים ששנים משקיעים מאמץ והיום הם נמצאים במצב של חוסר כוח אדם, שכדוגמתו לא היה כבר שנים. באים ואומרים להם: "זה לא נימוק".
אני מבינה, טוב שיש מתח בענייני עבודה, אבל מי צריך מתח גבוה? נראה שזה רק מזיק.
נשמעה טענה כזו: "משק שלא מתפתח, שווה ערך למשק בנסיגה". אבל מי דורך כאן במקום? עשינו משהו בשנה האחרונה. ראה: רפת, מטעים ועוד. הלוואי ונראה כבר מי יחזיק את כל זה.
הזכירו גם, שבנים חוזרים וגרעין יחדיו יצטרף אלינו. נעמוד במצב שלא יהיה לנו מספיק מקומות עבודה לכולם.
הלוואי ונראה את כל אתה אצלנו. המצב בינתיים הרבה יותר עגום.
ולסיום: אני לא מבינה בכלכלה. אבל שוב, יש לי הרגשה שאנשי הכלכלה שבינינו, רואים רק מספרים לנגד עיניהם ושוכחים שמאחרי המספרים היפים האלו עומדים חברים, והיה רצוי שיעמדו חברים מרוצים.
ירדנה רונן מבית כ''ג בשבט תשל''ג 26/1/1973 |
