תפקידי הועדה הדתית של חבר הקבוצות
הוועדה הדתית מגדירה את תפקידיה "להבליט את השאלות הדתיות הצפות מידי יום ביום ואין להן עדיין הכרעה בהווי הדתי הרגיל, לחקור אותן בבירור הלכה מקפיד ולהביאן לידי פתרון מעשי אחיד במסגרת חבר הקבוצות". במיוחד זוכה לטיפול כזה שאלת החליבה בשבת. ואחרי פירוט פתרונות אפשריים, הוא מגלה את דעתו:
"הכר הנרחב של מצבים ותנאים חדשים בלתי ידועים ומעשיים עד כה הכניסנו לידי עמדה של ספק ואי יציבות והביאנו לידי משבר שכמעט אין מוצא ממנו, באשר ה"איני יודע" הגדול, העומד אחרי כל אחת השאלות האלה.
הבעיה הדתית המעשית מעיקה ואינה יודעת דיחוי.
מכיוון שהמעשה דורש את התשובה היום ועבורנו אנו, וקרה לא פעם שהתשובה לא נמצאה מחמת חיסרון ידיעה ועיון. תופעה זו הביאה לידי שרירות הלב של "איש הישר בעיניו יעשה"
וההכרעה אינה נופלת תחת הביקורת האובייקטיבית של האסור והמותר של ההלכה אלא תחת זו של הנחוץ והמוכרח, של תנאי החיים.
"לעצור בעד חולשה פנימית זו יצאה הועדה ויהא רעווא שתצליח...."
(יומן המשק, עש"ק פ' בהר תרצ"ח) ניסיונות יזומים גישה דומה באה לידי ביטוי-וביתר שאת- בדונו על המשק ההררי, המבוסס על ענפי מטעים,
שיש בהם משום הרכבת כלאיים.
"דחיית תוכנית של התיישבות הררית על ידינו מתוך נימוקים דתיים"
תהיה הודאת בעל דבר כי אין יכולת בידי האיש הדתי לארגן את מערכות הבניין בכל היקפן.
תהיה בדחייה כזו, לדעתי, מעין כפירה בעיקר:
הביטחון בתוקף התורה ובכל יכולתה, כפירה שהיא חמורה אולי מעצם האיסור שיעברו עליו יחידים.
אין לומר "שב ואל תעשה עדיף" כי "שב ואל תעשה" כזה- "קום ועקור" הוא."
והמסקנה הנדרשת: ניסיונות יזומים "על ידי בעלי מקצוע שהם גם בעלי השכלה ושיעיזו לחפש מוצא באמצעים השאולים לא משטח אחר, משטח ההלכה אלא מאותו שטח גופו, מן החקלאות, ממדעי הטבע. הרבה בורות עושה!"
(עלונים, סיוון תש"ג) על שאלת הילודה בהעזה ובגילוי לב הוא כותב על שאלת הילודה, אחרי דיונים בחוגים מצומצמים בוועדת המשק ובוועדה הדתית הוא דן בצד המשקי, בצד ההלכתי
ובצד ההשקפתי. אף מחשב חשבונות של הגדלת הכנסות וקימוץ בכוחות טיפול
כדי להקל על העול ומפרט הלכות, תוך ציון מקורות:
"אין לי ספק שמכל הבעיות התובעות הכרעה, זוהי הכבדה ביותר, הכאובה ביותר. היא אינה סתם שאלה בהנהגת האדם בלבד. היא נוקבת ויורדת לעיצוב העתיד של ציבורנו.
אין אנו יכולים להרשות לנו להטמין ראשנו בחול גם להבא.
זה לא לכבודנו ולא לכבוד השאלה העומדת לדיון...."
(דפים, תרצ"ח) עמדתנו הדתית(סיכומי בירור) בימים ההם עסקו רבות בבירורים רעיוניים, המגלים טפח אודות זרמים והשפעות כמו אסכולת בובר,ולא פעם היחיד הצדיק את סטיותיו מן ההלכה ומפרשן פירוש אידיאולוגי, מתוך רצונו הסוביקטיבי.
"עמדתנו הדתית מנוגדת לבובר, אשר לדעתו רק ההסכמה הפנימית והעצמית מאשרת את המצוות.
רק המעשה הנולד מן "ההכרח העמוק" שבנו, הוא הנו הצו העליון: גילוי מתמיד וממושך במעמקיה של נשמת האדם- במקום הגילוי החד פעמי שבא מלמעלה בהר סיני.
דעה זו היא אנטי הלכתית, היא מורדת וכופרת ביסוד של
"גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה"
איך נעז לומר: רצונו הוא רצוני הסובייקטיבי, האנוכי, הדחוף ודרוך ע"י יצרים ומאוויים..!
אין כל ערובה לאמת שבאה מתוך עמקי האני, ועל כן אין כל הצדקה לזהותו עם האמת של השני, של הבורא, של המציאות האלוקית...דתיותנו אינה זאת של אמונה לבד ולא של דעות ורגשות לבד, אלא שהיא רוצה במלכות שמים, שהמלך גוזר ועבדיו מקיימים".
(דפים י' תרצ"ח)
********************************************
ארכו הדברים ולא תמו.
לא זכינו והרב שמשון עזב את כס הרבנות והקדיש חייו למשימות אחרות בעולם האקדמי ועשה בהן גדולות ונצורות. בוודאי היו לכך סיבות רבות ושונות.
רק נוכל לשער אותן: אכזבות לעומת שאיפות שלא יכלו להתממש במסגרת הצרה שלנו.
אך למשך שנים רבות גם בהיותנו ביבנה, לא ניתק את הקשרים לחלוטין,
לא התבצר במגדל השן, אלא עקב והגיב.
כצוואה לנו נשמעים דבריו באחד הגיליונות של "דפים" תרצ"ח: "צריכים אנו להתנער ולצאת מן המדרס המונוטוני של חיי יום יום, לרכוש מעט מזעיר את השמחה וחידוש החיים. ואין חידוש אלא מתוך דברי תורה ובקשת האמת. ואין שמחה כהתרת הספקות, היינו-ההתעסקות העיונית= הרוחנית."
יהי זכרו ברוך.
יצחק אשר מבית 4/4/1980 |
