רב בקיבוץ דתי
1) כמי שעוקב מקרוב ובעניין אישי רב אחרי הלבטים של הזמנת רב לקיבוצנו הייתי רוצה להוסיף ניתוח משלי, מתוך תקווה שהדבר יוסיף לגיבוש עמדה חיובית בעניין. הזמנת רב לקבוצה כרוכה בבעיות משני הכיוונים:
הצד ההלכתי והצד החברתי. וקודם לנקודה הראשונה.
מאז נקבע מעמדם של רבני ישראל, מורי הדור, כפוסקים בעלי סמכות רבה-התחייבו הם בנקיטת זהירות רבה. למרות הכוח הרב המוענק להם בכל דור (אשר יהיה בימים ההם) לא ראינו סטיות רבות מכללי הזהירות שבידיהם. זהירות זאת מחייבת התנהגות חשדנית כלפי חידושים בשדה ההלכה או בכל שטח משטחי החיים, שכידוע ,מעוגנים כולם בהלכה. החשש הוא מפני פסיקה מזורזת אשר לא תתחשב בכל הגורמים (וביחוד לא בגורם הזמן על הפסק)
אשר תתברר אחר כך כמוטעית.
יהדות אינה יכולה לשנות "צווים" בהתאם לדרישות הקהל שבכל דור.
הזהירות אינה רק כלפי חידושים בולטים (אותם נהוג להחרים), אלא אף כלפי נוהגים חדשניים אשר אינם סותרים הלכות, אבל שהשלכותיהם לעתיד לא ברורות. גישה זו יוצרת דמות של "מברך על המוגמר" למוסד הרבנות.
לדעתי גישה זו מנעה בעבר מרבני הדור עידוד רב יותר והצטרפות למפעלם של ראשוני הקיבוץ.
יש להודות כי רעיון הקבוצה הדתית היה מהפכני בזמנו- ביחוד בתחום יחסי גברים ונשים ויחסי קהילה. חיים דמוקרטיים-משותפים אלו, קשה היה להתנבא על הצלחתם מהבחינה הדתית, במיוחד כאשר ממול עמדה תמונת הקבוצה החילונית. באם נבחן המצב כיום לאחר שנצבר ניסיון רב, הרי שמבחינה הלכתית מוכן הקיבוץ לחידושו של מוסד הרב, הפוסק, החי בתוכו כבכל קהילה אחרת בישראל. אדם כזה יתרום רבות לביסוס אופיה הדתי של הקבוצה על ידי מעורבותו בכל סדרי חיינו. לדעתי, הקבוצה כיום אינה חידוש מבחינה הלכתית. גם בעיית שוויון ויחס גברים -נשים לא צריכה
להיות גורם מגביל לקבלת רב מכיוון שעניין הלכתי מסובך זה חדל להיות גורם המיוחד לקבוצה ונהפך לבעיה של חוגים רחבים מאוד ביהדות. נושא זה חייב לשמש אתגר מחשבתי לכל מי שקיום היהדות הנבנית בארצה חשוב לו, ולאו דווקא לחברי קיבוצים דתיים.
2) הצד החברתי של הזמנת רב טעון עדיין ליבון.
בכוונה כתבתי על רב שצריך להזמינו, מכיוון שעד כה לא עלה בידינו "להצמיח" רב או מוסמך לרבנות מתוכנו. לדעתי נקודה זאת צריכה להנחות אותנו בבואנו לדון בנושא, מכיוון שכל קהילה יהודית אשר רוצה בהמשך קיומה היהודי דתי חייבת לעודד ולכוון גם לחידושה העצמי! אין ברצוני להתעלם כמובן מהבעיות הכרוכות בהעברת מוסד רב קהילה בעיר-לרב בקבוצה.
החיים הדמוקרטיים, המגע ההדוק כל כך, היום יומי- הם חלק משגרת חיינו שעליהם לא נרצה ולא נוכל לוותר.
ובעוד בעיר אדם יכול להימנות על קהילה ולהיפגש עם רבו רק בשבת או בשיעור- הרי בקיבוץ הדבר שונה. קשה להעלים דברים ועוד יותר קשה להתעלם מדברים .ולא דומה שאלה ששואל אדם רב בעיר לשאלה שנשאל פוסק בקיבוץ. ואשר בבת אחת מחייבת את כולם.
למרות הבעיות הקשות שבהעתקת מוסד רב הקהילה אל הקבוצה עלינו לנסות למצוא פתרון,
בעיקר משום חשש לעתיד הצביון הדתי של קבוצתנו.
לדעתי, עד כה התבססנו על "שכבת" חברים שמילאו תפקיד חשוב במתן דוגמא לחיי יום יום,
עזרה בפסקי הלכה , פתרון בעיות כשרות, תרומות ומעשרות ועוד. ביניהם חשיבות רבה לבוגרי ישיבות ולמוסמכים לרבנות. ניסיונות שנעשו עד כה ליצור "שכבה" נחוצה זו, מבין בנינו, לא עלו יפה ברוב המקרים, וברור כי מה שנעשה לא מספיק.
יש להודות כי התשובה לסתירה הבולטת בין הבעיות שהוצגו אינה פשוטה ולא ברורה כל צרכה. ברור רק כי עלינו לנסות שוב ושוב עד שנגלה פתרון טוב. לדעתי עלינו לאחוז בשני הכיוונים.
האחד-עידוד בנינו להליכה לישיבות גבוהות וכן לשרות ברבנות הצבאית, מוסד שחשיבותו רבה מאוד כיום.(האתגר להגיע לדרגת רב צבאי ולהצליח בתפקיד גדול מאוד)
בנים כאלו יתרמו רבות לאחר שובם.
הכוון השני הוא לעניין רבנים צעירים ובוגרי ישיבות להצטרף לקבוצה.
לא נציע להם להיות רב המקום, אלא נשכנע עד כמה חשובה הצטרפותם של כמה מהם.
נוכחותם, עבודתם, שכנועם ובעצם מעורבותם בחיי המשק-יתרמו לביסוס החיים הדתיים בקבוצה. אנו מצדנו נבטיח להם מקום עבודה מסודר, זמן ואמצעים להתפתח פה וליצור קשרים מתאימים עם ישובים שכנים- דברים הנחוצים להתפתחותו של רב. הם יקלטו על בסיס הרצון שיש כיום לקליטה כזו ובאם יצליחו ייבנו את מוסד הרב, המתאים לקהילה הקיבוצית.
יואב איתן מבית 26/3/1973 |
