זיכרונות הורים על "בית-אורחים"
"בית אורחים זה נבנה מתרומתו של המנוח יעקב פיכמן מיוהנסבורג-דרום אפריקה" שלט זה קידם את פנינו עם כניסתנו לבניין, מסתבר שהיו מחליפים אותו כל מספר שנים כדי לשמור על קיומו.
רבות שימש אותנו נאמנה למן ילדותנו-כתה א'(תשי"ב) ועד ילדות ילדינו-כתה א' (תשל"ה).
כיום בית אורחים נמצא במרכז אזור המגורים של הקבוץ.
אנו זוכרים אותו בתור פינה נידחת במשק.
מידי בוקר שבת היינו מתעוררים לקול שיעולו של צוריאל ז"ל שהיה גר מול ב"א. אך לעומת זה סבלו דיירי הסביבה קשות מן הרעש שבקע מן החלונות בשעות המנוחה. עליס-המטפלת, לא הבינה אף פעם למה יש סדקים רק בתקרת מקלחת הבנים, ו"עכשיו כבר מותר לגלות" והרי ספור המעשה: הימים היו ימי איסוף ציוד צופי, היו דרושים לנו חבלים לרוב, לאומגות ולטרזנים, לגשר חבלים וכו' וכן מקום לאחסון הציוד לבל יתגלה ויוחרם. את בעיית הציוד פתרנו בפעילות לילית חרישית, בה הועברו הפריטים לרשותנו, בין היתר זה כלל חבלי מחרשות מהמכונות החקלאיות, מקבות מנגרית הילדים של בית הספר וכו', את כל הציוד הנ"ל בלע הגג
של בית אורחים, עץ צפצפה שעמד סמוך לקיר שימש כסולם וכמסתור
ל"סליק", ועל ידי הזזת מספר רעפים התאפשרה הכניסה פנימה.
חוסר זהירות של המאחסן גרם לסדקים ולנפילת טיח למקלחת.
כאשר אנו שומרים כעת על ילדינו, עולים קטעים מזיכרונות מהשמירות אצלנו.
צריך לציין שהורינו סבלו יותר מאתנו.
שיטות השמירה היו מגוונות:
ארנסט עבר מחדר לחדר, מכבה את האור והולך, זה היה סימן לפתיחת ההשתוללות.
לעומתו היו כאלו שהאריכו בסיפורים.
עדנה הייתה מספרת על פיות ונסיכים. מרטין לא נתן בנו אמון ואחר כיבוי האור היה הולך אחרי הבית ובודק אם אנו במיטות. לעתים זה לא היה מיותר. דב רפל היה מאיים באיטיות: "מי שרוצה פופו אדום וסגול ימשיך לדבר",
ואכן שקט השתרר.
פעם שימש בית אורחים כבית ספר. הדבר היה כאשר תשעים ותשעה אחוזים מהחברה היו חולים. היחיד שהיה בריא היה אורי אשר, וכאשר כולם החלימו הוא נפל למשכב. שנת צהרים של שבת לא הייתה לרוחנו. ניסינו לפתות את התורנים לטייל.
שבת אחת אפרה שוולב סרב לשתף פעולה ותוך זמן מועט מצא עצמו בודד בבניין. חמתו בערה בו והוא רדף אחרינו. עקבותינו נתגלו בתוך הסוף, ששאריות ממנו נמצאים ליד מחנה הנחל. ממחבואנו שמענו אותו מאיים שאם לא נשוב מיד הוא יהפוך אותנו לגל עצמות. אפרה לימד אותנו את השלאגר "יא בינת אל-שייך אל ערב"
שתרגומו: הבת של השייך הערבי ,אל תלכי לגבעה, פן יאכלו אותך התנים.
נסיים בקוריוז. כאשר נכנסנו לבית אורחים מצאנו ארגז כביסה גדול. צד ימין לכבסים, צד שמאל לכלי ניקוי. המכסה של הארגז היה מקולקל תדיר. עם כניסת ילדינו לגור בבית אורחים מצאנו אותו באותו מצב. באחת ההשכבות תפס אריאל יוזמה ותיקן אותו.
נקווה שנכדינו ידעו לשמור עליו במצב תקין.
נזכרו: אריאל ויהודה ,הורי: ליאורה וסמדר.
מבית, אדר תשל"ה 21/2/1975
|
