7/6/1960
ויהי בימים ההם...
מסופקני אם קיימת עדיין נכונות לשמוע "זיכרונות" מן "הימים ההם", אולם לעומת זאת אין ספק שאוהב אני להשמיע פרקים מהתקופה האבירית ההיא, והפעם בקשר עם הדירות "המפוארות" שלנו - כמה גרגרים על תנאי השיכון בעבר הרחוק. לא ארחיק לכת עד לשיכון הראשון ששימש כששכרנו חדרים ב"עין גנים" אלא אתעכב על הזמן שהיינו כבר קבוצה ממש ולרשותנו כעין מחנה שכלל צריף בעל ארבעה חדרים ולו היו לא רק קירות אלא גם תקרה ורצפה של ממש. אחד החדרים נועד למשרד, כלומר במקום המיטה הרביעית העמדנו שולחן כתיבה וכסא והנה - מזכירות.. בחדר אחד גרו חברים, וביתר שני החדרים - חברות. נוסף לצריף הזה העמידה ההנהלה הציונית לרשותנו (השם "סוכנות" אז - מאן דכר שמיה) עוד 8 חדרים שהיו מפוצלים בין חמישה צריפים בעלי גודל שונה, ואף עליהם ערערו רווקי הסביבה שהיו גרים בהם ותבעו זכות דיור עד 120 שנה. לאושרנו נמנה בין חברינו החבר איזי (אחיו של תיאו) המומחה והממונה בקבוצה על כל מיני כיבושים לסוגיהם, כגון כיבוש אדמה, כיבוש עבודה, ובעיקר כיבוש חדרים ובעזרתו הצלחנו להעביר לרשותנו הבלעדיים את כל החדרים ולהפכם ל"רודגס-ריין".
בחדרי הצריפים הללו לא היו תקרות ורצפות, ואיזי הנ"ל (שהיה יותר ותיק אפילו מדוד רות ויוכבד) לימד אותנו את מלאכת כיבוש אדמה בתוך צריף, ולדבריו הצטרכנו לשפוך אדמת חימר על האדמה ולכבשה עד שתהפך לרצפה. ברור שרצפה כזאת מתקלקלת ע"י שטיפה, ומה עשינו למען החזק מעמד? פשוט מאד: לא שטפנו כי לא העזנו להכניס מים לחדר, והבחורות? גיטל כבר גרה בחדר "מרוצף", ויתר הבחורות - זה סוג כמוס שלהם ואף פעם לא העזתי לשאול אותן על כך ולהתערב בענייניהן העדינים. תיאו היה גר "בצריף השחור", ולמה היה נקרא כך? הרבה תשובות בדבר: א. היה צבוע בצבע שחור. ב. שם משפחתו של בעל הצריף היה שחור (שווארץ). ג. שם שוכנו בשנת 1927 קבוצת "חתם סופר" מעולי הונגריה.... ד. סופו של כל חבר שהיה גר בצריף הזה היה שחור משחור כי עזב את הקבוצה. תיאו ביקש ממני ומגצל לעבור לגור שם בכדי להעביר את רוע הגזירה, ואמנם אחרי שגרנו שם תקופה מסוימת פסקה מגפה זאת (ובסוד אוסיף: לא היה כבר מי שיעזוב...).
עלי להוסיף לתקופת הצריפים קדמה תקופת אוהלים לה "זכו" הוותיקים והועברו לשם מהצריפים שפונו לטובת החדשים זה מקרוב באו, והיתה איפוא כעין שיטת ניקוד הפוכה (ולמציעים אותה כיום יאמר: ...אין חדש תחת השמש...
ועל סידורים סניטריים אל תשאלו: לרשות הקבוצה שמנתה 40 חבר-ה היה בית כסא אחד בעל תא אחד לשני המינים. קשה להוסיף פרטים. יש לציין רק שהיה מאד כפרי למען תובן רמת השירות החשוב הזה. ומקלחת? - כן היה תא רחצה אחד ללא גג והוא שימש מקלחת ו"מרחץ" לא רק לאנשי הקבוצה אלא גם לכל אנשי השכונה, ובאותה תקופה שהיתה רצופה מעשי גבורה והוד חלוצי רשמנו דף נוסף וויתרנו על המקלחת - בין תשרי לפסח - לטובת החברות, כי אכן היה אז לחלוצים טבע ואופי חזק. בסוף 1931 הקימה לנו ההנהלה הציונית בית שימוש בעל ארבעה תאים עם מים זורמים ומקלחת של ממש, ומאז זכינו גם אנחנו - הבחורים למקלחת - וכמובן - של מים קרים.
ואם תשאלו איך הסתדר אז אצלנו עניין שיכון המשפחות? - פשוט מאד: בימים הפה-היסטוריים האלו לא היו בכלל משפחות, אולם יותר מאוחר כשעברנו למחנה חדש והזוג הראשון התחתן, זה הלך לפי התור והטבע (כמו אצל העציונים כיום).
כדאי לציין שאז היה הכל אחרת, קחו למשל את עניין הביוב, האדמה ספגה את כל השופכין, וכבר בכפר פג'ה (מרחק של קילומטר וחצי) לא נראו מי הנוזלים של הקבוצה. עד כה מדובר במחנה הזמני.
החל משנת 1933 כשהחלה לזרום העלייה הגדולה מגרמניה העברנו את המחנה יותר מזרחה למקום המוכר להרבה חברים כמוסד "עלייה" של היום.
בשנת 1935 היו לנו כבר 3 חדרים בנויים מאבן ועשרים חדרים בצריפים טובים, ובמידה שהוספנו לבנות גדלה הצפיפות, וזה נגרם במידה רבה עקב קבלת נוער, כי זאת לדעת שאף לפני תקופת צוריאל האמינו כבר בחזון הנוער.
ובכן המסקנה היא - ב"ה התקדמנו.
שלמה נחליאל 7/6/1960
|
