על התפקידים התנועתיים
כשעלתה שאלת ההתיישבות , של רודגס, על הפרק, היה לנו ברור שיש לגשת לברור מקיף ויסודי של כל הבעיה הקיבוצית בלי דחוי. עלינו היה לדעת על הצלחתנו ועל כשלונותינו בעבר, ומתוך כך לקבוע את הדרך הנכונה לעתיד. אנו עומדים באמצע הברורים האלה ויש להמשיך ברצינות ובהתמדה את דיוננו ולבוא לידי מסקנות ברורות ולידי תכנית ברורה.
עד כה דיברנו על שאלות משקיות וחברתיות, אולם יש עוד שטח אחד אשר השפעתו על מהלך הענינים אצלנו אינה קטנה וגם אינה נופלת בחשיבותה מזו של יתר הענינים: והוא הפעולה התנועתית.
טרם נתנו לנושא את מקומו הראוי בדיון זה. מיעטנו לדבר עליו, ולא נתלבן ענין זה עדיין כל צרכו אצלנו. ואמנם אם גם בעיה זו אינה נוגעת דוקא רק לקבוצתנו – היא ענינו של של המוסד המרכזי שלנו, מזכירות של "הקיבוץ הדתי" - הרי מ"מ כל קבוצה וקבוצה שלנו צריכה לעמוד עליה. ובאופן מיוחד אנו ברודגס. גורלה של תנועתנו 'הקבוץ הדתי' בה היה קשור במשך זמן רב, עם גורלנו אנו, דוקא בשעה זו שאנו עומדים להטיל את עצמנו אל איזו פינה נידחה של הארץ, עלינו לשאול לשלום התנועה. צריך למצוא לה את המנגנון המתאים, שיוכל לפעול באופן יותר עצמאי. ההתפתחות הזאת היא הכרחית גם בלאו הכי והתישבותנו אינה אלא גורם דוחף לחיפוש דרך המבטיחה את הטיפול המתאים של עניני התנועה בהיקף רחב. כל זמן שהיו לנו רק נקודות בודדות בארץ, ותנועת ההכשרה ונוער מסודרת בחו"ל, היה עוד אפשר בשבילנו בארץ להסתפק בטיפול ארעי בעניני התנועה. אבל בזמן האחרון חלו כל כך הרבה שינויים מכריעים-חיצוניים וגם פנימיים והרחיבו את שטחי פעולתנו עד כדי כך שעלינו להתאים את המסגרת הארגונית למציאותנו. אחרת לא רק שלא נצליח להוסיף, אלא גם נסכן את הקיים כבר.
גדלנו במובן מספרי, רכשנו לנו עמדה ידועה בהתישבות ואנו עומדים ליישב שתים או אפילו שלוש קבוצות בע"ה. דבר זה דורש ריכוז וניצול מכסימלי של כוחותינו. יודעים אנו היטב כי עדיין אנו טרם מוכניים ומוכשרים לכך כל צורך. ובזמן קצר עלינו לעבור דרך של שנים, בהתפתחות רגילה, גיבוש פנימי ופתוח כוחות משקיים.
שש מאות החברים הנמצאים כיום בשורותינו, הם אינם אלא חלק קטן של תנועתנו. לא נוכל להסתפק בסדור החברים העולים ארצה מן הגולה ואשר לפי רצונם והסתגלותם ראויים הם לחיות אצלנו. כי אז אפילו את חיל המילואים לנקודות הקיימות לא נבטיח.
עלינו להיות תנועה חינוכית בעיקר, ואם נזניח את זאת, נחתור במו ידינו תחת מפעל זה שבאלה הימים אנו ניגשים להגשימו: התישבות של נקודות חדשות. כשאנו עומדים להרחיב את החזית, בה בשעה ממש, עלינו לדאוג להבטחת העורף, דהיינו תנועות נוער והכשרה. ואולם יחסנו אל הנוער הדתי הן בגולה והן בארץ, תלויים באויר, ומבוססים על המקרה. עלינו לשנות את זה מן היסוד, עלינו לחשק את היחסים האלה, להתמיד בהם ולבסס אותם על פעולה שיטתית, אבל אי אפשר לדון על בעית הנוער הדתי אך ורק מתוך המומנט היחידי של הבטחת העליה וקליטתה בנקודותינו הקיימות והעתידות להתקיים. בראש וראשונה יש לגשת לבעיה זאת מתוך ראית המצב שבו הנוער הזה נתון כיום.
כוס התרעלה עוברת על אחינו באירופה בימים אלה, הריסת העולם הזה, הנעשית לעינינו ממש – אלה הם המאורעות העיקריים שצריכים להשפיע על קו פעולותינו ולהמשיך בשיטות ופעולות נושנות כאילו לא קרה כלום.
בה במידה שהמצב המדיני בארץ מכריח אותנו לעשות מאמצים כבירים בשטח ההתישבות וכדומה, באותה מידה מטיל עלינו מצב הנוער באירופה, את הדאגה ומתוכה כל המאמצים להצלת הדור הצעיר לפחות, מן החורבן הנורא, מן החורבן הכפול, הנפשי והפיזי כאחד. אנו נכונן את עצמנו לפעולה תנועתית בכוון זה, מתוך ההכרה שרק מטרתנו ורק דרכנו, נושאות בחובן את הערובה, להביא את הנוער הזה להגשמת תעודתו היהודית, ומצד אחר נוכחנו גם למעשה שמלבדנו לא קיים גוף אחר בתוך היהדות הדתית שמטפל בתפקיד כבד אחריות זה. התפכחות זו מחייבת אותנו. אמנם אין אנו יכולים לעשות הכל, אבל הרבה נוכל לעשות ולפעול אם לא נחסום לפנינו את הדרך ע"י אוריינטציה חד-צדדית. אם לא נתגייס לפעולה היום, מחר לא תשוב לנו שעת הכושר.
לתפקידים אלו אנו צריכים שלושה דברים: אנשים, כסף ומנגנון. שלושה דברים אלה חסרים לנו. כוחות אין, אי אפשר לשחרר חברים מתפקידם בקיבוץ. כסף אין לנו, כי אין מי שיארגן מגבית רחבה למטרה זו, שגם זה היה דורש שחרור כוחות שאי אפשר לוותר עליהם בבית. הוא הדבר גם לגבי המנגנון.
אולם לאמיתו של דבר, כאן מקום התורפה. יש טעות בחשבון זה. נמצאים אנו במעגל קסמים שאותו להכיר פרושו לפרוץ אותו ולהתגבר עליו. למה אין לנו אנשים שיוכלו למלאות מקום החברים שיצאו לפעולת התנועה? מפני שאין לנו נוער, אין לנו כוחות ה"ספוח" אשר היו מרעננים אותנו והיו ממלאים שורותינו מפקידה לפקידה.
אותו הכסף, שעלינו כיום לוותר, מתוך ההכרה שחשוב יותר לדאוג לענינים כאן, לתפקידינו בהתישבות והמשק, אותו הכסף יחסר לנו מחר למלוי אותם התפקידים דוקא, כי סוף סוף זקוקים המפעלים האלה לרזרבה כספית והיא איננה. פעולה תנועתית רחבה בענין זה היתה מצילה אותנו מן הלבטים של יום המחר, אם רק יכולנו לתת לה היום את כוחותינו כדי לא לאבדם מחר.
מצב זה צריך לימוד וצריך עיון ואין מוצא אלא לפרוץ את המעגל ולהחליט לטובת הפעולה התנועתית גם אם זה יאיט את קצב ההתישבות והמפעל.
לפנינו עומדות שתי דרכים:
א) למסור את הדאגה לפעולה התנועתית לידי "הפועל המזרחי" ולהשתמש במנגנון שלו בכוון זה, להפעילו ולהכשירו להצלחת הפעולה. אנו נשפיע עליו להכיר את דחיפות התפקידים האלה, שהדאגה להם בעצם מוטלת עליו, בתור מיצג התנועה באופן מפלגתי ורשמי.
ב) ליצור בעצמנו את המנגנון המתאים, העצמאי של הקבוץ הדתי, באופן שיוכל לקבל על עצמו את מלוי התפקידים האלה.
באיזו דרך נבחר? אינני רוצה להגיד את זאת עכשו, בהזדמנות זו. אבל אחת יהיה ברור לנו, שתי הדרכים דורשות כוחות ומאמצים מאיתנו ועלולות להאיט את פעולתנו ההתישבותית, עלינו לקבל את הדיון הזה מתוך צער אמנם, אבל לקבלו, כי אחרת נסלול לנו את הדרך הבטוחה ביותר לכשלון.
רודי הרץ ה' אב תרצ"ט 21/7/1939 דפים רודגס.
|
