מחוויות השרות הצבאי ------מאת יעקב בר שלום
במשך שרותי עברתי חוויות יפות מעננות וקשות. חלק מהן הקשורות לים אעלה על הכתב. הים פתח לפני מימד נוסף מעולמנו(עולמם של ההולכים על שתיים)
וממד זה מתחלק לחיים אשר מעל המים ולחיים אשר מתחת למים (תת מימיים)
חלק מאתנו בוודאי כבר "נתקלו" בים, אבל אני חושב שלא לתקופה כה ארוכה וממושכת
כמו שיצא לי להיפגש ולחיות אתו.
החיים אשר מעל המים כוללים שחיה, שייט, חתירה וכן הכרת הים. (הים הוא הפכפך ביותר וחובה על כל אחד להכיר את שיגעונותיו וצפונותיו על בוריים).
בהתחלה היינו שוחים וחותרים על מנת לקבל כושר, יותר מאוחר היינו יוצאים לעומק הים עם סירות ולמדנו לנווט ולהגיע ליעד המבוקש.
לא תמיד היה הים כל כך נוח. לפעמים יצאנו עם ערב והים היה שקט, כעבור שעתיים התחילה רוח צפונית והים החל להיות גלי. לאחר ארבע שעות התחלפה הרוח למערבית ולא אחת יצא לי "להאכיל את הדגים" בארוחה שלא התעכלה כראוי בבני מעי.
באחת מההפלגות בדרכנו חזרה מתרגיל מעייף היה ים סוער.
חלק מהחברה כבר החלו לנמנם בסירה, מלבד המפעיל ובן זוגו. גם שמורות עיני כבר החלו להיפגש התחתונה עם העליונה בקצב מזורז, ובקשיים מרובים הצלחתי להרחיקן. לפתע שמעתי קול חבטה במים וראיתי שאחד מהחבר'ה שישב לידי נעלם. מיד חזרנו לחפשו ומצאנו אותו "ער לחלוטין"
שוחה במים. למזלו לא היה מדריך בסירה והמשכנו את ההפלגה מבלי להתעכב ואף לא אחד מאנשי הסירות השכנות הצליח להבחין במתרחש.
בפעם אחרת כשיצאנו לים בשחייה "תפסנו מנוחה" ואחד מהחבר'ה החליט לבדוק מה עומק המים במקום. הוא ירד בלי בקבוקים, רק עם מסכה ושנורקל. אחרי שעלה למעלה והביא חול, טען שהעומק הוא כ-14 מ'.
לאדם שלא רגיל לצלילות זה נשמע עומק פנטסטי, אבל לאלה שמתעסקים בזה, העומק הוא אפשרי להגעה. (עד לאותו מקרה גם אני לא ירדתי לעומק כזה בלי בקבוקים).
המדריך ירד גם הוא ווידא שהעומק הוא 14 מ'.
לאחר מכן החלו כל החברה לנסות להגיע לקרקעית הים. בינתיים הגיע תורי וטענתי שאני
לא אוהב לרדת למקום שאני לא בטוח שאעלה ממנו.
אבל הנימוק לא עזר, ונאלצתי לנסות. הפעמיים הראשונות היו נסיונות סרק, רק בניסיון השלישי הבאתי חופן חול שקישט לאחר מכן את פרצופו של המדריך , שלא האמין שהגעתי למטה ורצה שארד פעם נוספת. (למזלי במשך כל הזמן הייתה רוח מערבית שסחפה אותנו לכיוון החוף וכאשר הגיע תורי ירדתי רק לעומק של 12-13 מטר) קוריוז נוסף ארע לנו כשהיינו כמה חברה עם מדריך בשחייה לילית, התקרבנו לחוף וראינו חבורת ילדים מסביב למדורה עסוקים בקומזיץ על שפת הים.
המדריך נתן לנו הוראה להתקרב לחוף מבלי שהילדים ירגישו וכך עלינו על החוף והגענו למרחק של עד כחמישה מטר מהילדים. כשחזרנו למים אחד מהחברה לא נזהר והיכה עם הסנפיר שלו על פני המים (ובלילה שומעים זאת חזק מאוד). תוך שניות היינו כולנו מתחת למים והתחלנו להתרחק.
כעבור כמה עשרות מטרים עלינו על פני המים ושמענו את הילדים שרים "אנשי הצפרדע, אנשי הדממה" (כנראה שהם כבר היו רגילים לזה).
אולם החוויה (שאומנם במשך הזמן הפסיקה להיות חוויה והפכה לסיוט) הייתה הצלילה.
זאת אפשרות פנטסטית לבן אדם ההולך על שתיים לחיות ולהתקדם כמו דג ולהרגיש את המרחב
(יש אפשרות לפנות ימינה או שמאלה , לעלות למעלה או לרדת למטה) וליהנות מכל מראה העיניים.
מהסלעים, האלמוגים (במקום שיש), קיפודי ים, שושנות ים והדגים.
בכל צלילה נוספת שהייתי צולל הייתי מגלה דברים חדשים ומעניינים, דגים חדשים, מאובנים ועוד.
נפלאים ומיוחדים היו האלמוגים והדגים הזרחניים שיכולנו להבחין בם בלילות.
במשך הזמן כבר יכולתי להישאר כמעט ללא תנועה במצב מסוים רק על ידי שאיפה ונשיפת אוויר ולהביט ולהשתתף בחיים התת-מימיים מבלי להבריח ולהפחיד את הדגים.
אחת הבעיות שלנו הייתה טמפרטורת המים. עד נובמבר המים עוד נסבלים, אבל מדצמבר עד אפריל המים קרים מאוד וזה לא היה כל כך סימפטי לחוש אותם במשך חלק גדול מהיממה. כאן עלי לציין, שהיה לנו "מנהג מגונה", אבל אני סבור, שכל אחד במקומנו היה עושה כמונו.
היינו מתאפקים לפני הצלילה וכאשר היינו במים לאחר שהיית מה,
היינו משתינים בתוך חליפות הצלילה.
אזכיר שלא הייתה הנאה גדולה יותר מאשר להרגיש את "מי הרגליים" החמים מתפזרים בתוך החליפה ומחממים את כל הגוף הקפוא והקר.
לסיום אמליץ לכל המתגייסים על חוויות כאלה ועוד רבות אחרות. ולשאר החברים אשר רוצים לטעום ולנסות את חוויות הצלילה יש אפשרות לעבור קורסים בצלילה, ונקווה שבמשך הזמן נקים גם במשקנו מועדון צלילה. יעקב בר שלום מבית תשרי תשל"ה
1975
|
