מתנות
הרגלי חיינו נקבעו על פי רוב בידי המקרה, ללא מחשבה תחילה. אולם אופיים המקרי לא יעמוד לנו ביום שנרצה לסטות מן הנהוג ומן המקובל. הרגל הוא הרגל ועקירתו קשה כקריעת ים סוף. לכן השלמנו- מוטב : נכנענו-לתופעות שאינן הולמות
בכל את דרכנו העקרונית.
לדוגמא ניקח הבדלי הרכוש בין חבר לחבר, אשר יסודם במקורות פרטיים ובקשרי ידידות "מכניסים", של קרובים ומכרים.
ראשיתם חסרת ערך לכאורה, ואחריתם-מי ישורנה?
בוועדת חברים התלבטו רבות בשאלה זו והציעו פשרות הכרחיות.
אם אלה יועילו-ימים יגידו.
והנה, ילדינו הולכים ובוגרים וגם אצלם תזדקר שאלת הרכוש.
איננו תמימים ואיננו משלים את עצמנו כאילו צורת חייהם משחר ילדותם סילקה בעיה זו
אחת לתמיד. כי על כן-רוח הוא באדם.
אפשר להחליש את היצר, לרסנו-ולפעמים גם להרעיבו- אך מן הנמנע לשרשו.
על כך יעידו האוספים למיניהם- מגרוטאות, בולים הנשמרים מכל משמר, לא נוכל וגם לא נרצה כלל להתערב כאן. אדרבא ,חיוב רב אנו רואים בצבירת היסודות (שכנים) לעיצוב האופי,
ביחוד אם צבירה זו מושגת בהתמדה, תוך מרץ ומאמץ כנים, הנותנים סיכויים שווים לכל אחד ואחד.
אולם מחויבים אנו להתערב- ובעוד מועד- אם הצבירה-תושג באמצעים מן החוץ.
לפי אותם קשרים עלולים להיווצר כעין מעמדות של רכושנים ושל דלפונים.
הנה , ראשוני בנינו מגיעים לגיל מצוות. הם ייפקדו בגשמי ברכה של מתנות,
אחד המרבה ואחד הממעיט כיד פולחן המתנות. ההענקה תבוא רק לעיתים רחוקות מתוך קשרי ידידות אישיים.
לא פעם המתנה ממלאת חובת נימוס, המקובלת בחברה העירונית- כלפי המנהל, השותף או העסקן הנערץ. המתנה אינה מסמלת זיקה פרטית כי אם נועדה לאבי הבן.. זכות אבות...ממש.
כאן יש להתריע ולהתוות קווי התנהגות. ושוב: אין החלטות לפרטיהן, ואין פיקוח קפדני, אלא קו.
יצויד הבן במתנות כאלה שיהיו לו ציוד רוחני בדרכו כיהודי דתי (חומש, תנ"ך, משנה וכד')
תהייה התייעצות בין הילד, ההורים ובין המחנך, אילו מתנות למסור ואילו להשאיר אצלו.
הצעות ברוח זו הובאו לפני חבר המורים וכדאי שהציבור ייתן את דעתו עליהן, ואל יהיו הדברים קלים בעינינו.
יצחק אשר ט"ז בכסלו תש"ז-9/12//1946 -
|
