דיון על המצב החברותי בקבוצת רודגס
כדי לבוא לידי ניתוח קולע של המצב החברתי בקבוצתנו עלינו להעיף מבט על ההתפתחות הכללית של התנועה הקבוצתית מהתחלותיה ועד היום. והנה רואים אנו שהקו הבולט בתנועה הזאת אפשר לציינו במילים קצרות אלה: מן החברה האינטימית (הקבוצה המשפחתית) שקשר החברים ההדדי היה בעיקר אישי מובילה דרך הקבוצה לציבור מקיף בעל ???? חזקה המתאחד או על ידי מטרות אידיאולוגיות משותפות או ע"י פעולה משקית רחבת ידיים. התנועות הקיבוצים השונות הקיימות כיום בארץ נבדלות ע"י הדגשה שונה של אחד האלמנטים האלה. קבוצתנו נמצאת היום במצב קשה ע"י שעזבנו זה מכבר את השלב הראשון של הקבוצה "החברתית" ולכלל ציבור עדיין לא הגענו.
1. בהתאם לעליית הגיל הממוצע של חברי הקבוצה יש להתחשב עם רפרוף היחסים החברתיים. האדם המבוגר זקוק יותר להתבודדות ואינו פנוי כבר לחוויות חברתיות כמו האדם המתבגר. ריבוי המשפחות – כ- 70% מהחברים הם נשואים – נוסף עוד לתופעה הזאת. לאט לאט חדלה הקבוצה להיות המרכז החברתי ובמקומה קמה המשפחה כיחידה חברתית. יש גם לזכור שבעצם אף פעם לא היה לרודגס גרעין חברתי מגובש ושבשנים האחרונות קלטנו חברים בני ארצות מוצא שונות וגם תפיסתם החברתית היתה שונה זו מזו. ממילא נוצרו חוגים "????" שהחבר חיפש בהם את סיפוקו החברתי שלא מצא אותו בתוך המסגרת הכללית של החברה ואולי יש כאן במידה ידועה מעגל קסם, כי ההתפוררות הזאת החלישה שוב את הבניין המקיף של החברה. אבל אין לנו להעלים עין מההבדלים הקיימים בחינוך שקיבלו חברינו – לדוגמה – בגרמניה, רומניה או איטליה.
לא מעט השפעה גם על המצב החברתי העובדה שרודגס שמשה במשך 8 השנים האחרונות מקום קליטה לקבוצות נוער שלא עמדו ליחס לגודל הקבוצה. בכל שנתיים השתנה ע"י כך הרכב אנשי המקום עד 35%. והיום כבר שוררת כעין עייפות לקלוט ולעכל חברה חדשה. בניגוד לכל החברות הקודמות היחס בין חברי הקבוצה והנוער של היום רופף עד מאד ואין גם התחלות של הידוק היחסים האלו. גם הנוער מצידו אינו רואה כבר מסגרת קבוצתית אחידה כמו בשנים הקודמות. ברור שגם ע"י גרעין כפר הנוער אשר מטבעו היה צריך להוות חטיבה חברתית מיוחדת – הן מפאת גילו והן מפאת החינוך המשותף שקיבל במשך שנים מכריעות בחייו – התרופפה האחידות החברתית מהקבוצה.
2. בהתאם להתרופפות היחסים האישיים בין החברים לא ידענו למצוא נקודה מרכזית אחרת המקשרת את כל האלמנטים. השונים. בעצם ???????אינה ???? בחיי יום-יום של החברים. החינוך התנועתי שקיבלו החברים בחוץ לארץ היה בדרך כלל חלש מדי. רוב ציבורנו אינו נחנך על ערכי התורה והשתייכותו למגזר הדתי היא פחות או יותר מסורתית. לא ידענו להפוך את הדתיות לפקטור מהפכני אשר דורש מידה שלמה של האדם בכל רגע וקובע בזה גם את דרכו הפרטית וגם את עמדתו. קשרינו עם החוגים הדתיים בארץ הם לפיכך גם חלשים עד מאד. לדוגמה, המפעלים חשובים במפעל התורה קוהלת וכו' אינם מוצאים כל הד והתעניינות אצל חברינו. גם הקשר עם הפועל המזרחי מצטמצם בדרך כלל בשטח העבודה ואין חבר הקבוצה מרגיש כל התחייבות לגבי הסתדרותו.
מאידך גם ההכרה הפועלית אינה מפותחת ביותר. נהיינו לפועלים מתוך הנסיבות הכלכליות או הציוניות ולא מתוך הכרה סוציאליסטית. חיי העבודה אינם עומדים בבחינת מטרה אלא הם מציאות בשבילנו ואנו מסתפקים בעצם העבודה הזאת. חבר הקבוצה אינו מרגיש כל קשר עם ציבור הפועלים בארץ או תנועת הפועלים בעולם.
3. גם המשק לא תופס במשך 11 שנות קיומו מקום חשוב בחיים הרגילים של הציבור. פיתחנו בפתח תקווה רק משק קטן שאפשר רק לחלק החברים למצוא את מקומם בו. הרבה חברים – ודווקא בין אלה שעדיין לא נשתרשו בקבוצה – נאלץ במשך שנים לעבוד בעבודת חוץ בפתח תקווה בשנים האחרונות. פירוש הדבר הוא להסתובב בכל מיני "קטיפים" ומחנות עבודה. וזה בשעה שעצם המשק לא היה בנוי על יסודות בריאים ולא שימש מרכז לפעולה ממשית. ע"י כך לא הצלחנו לפתח אצל חברינו חוש משקי והם לא ראו במפעל המשקי של הקבוצה מפעלם הם, המקשר אותם עם כל מבנה הקבוצה. להצטער על כך איחרנו ????? עד תקופה אשר בה גם ??? שחבריה ??? מפעל חדש וגם כושר עבודתם הגופני התרופף במידה ניכרה.
4. בסיכום אנו רואים שרוב החברים אינם מתעניינים במצב המשקי ובחיי התנועה ויחד עם זה קשריהם החברתיים הם שטחיים. ע"י כך הם מרגישים ריקנות בחייהם ומחפשים למלא את החלל ע"י מסיבות חברתיות קלות בחוגים קטנים.
רוב תפקידי הקבוצה מתרכזים בידיים מועטות. מספר קטן באופן יחסי של החברים מקבל עליו את מילואם ולא מעט מעמיסים עליהם שאין בידיהם לשאת אותו. מאידך החבר אינו מרגיש את עצמו נחשב במידה הדרושה. מתוך זה נובע הקרע בין החבר 'המנוהל' ובין ההנהלה של הקבוצה.
מתוך כל הנסיבות האלה יש להבין את המספר הלא קטן של עזיבות ובינם גם חברים וותיקים. הרבה חברים אינם מושרשים די בקבוצה ומצפים להזדמנות מתאימה להסתדר בחוץ. בתנאים של היום ניתנת ההזדמנות הזאת ביתר קלות והחברים מוצאים את מסקנותיהם מתוך כך. כל עזיבה שוב גורמת לזעזוע קשה באמון ההדדי של החברים אשר גם הם רואים שעת כושר לדיון נוסף על השתייכותם לקבוצה.
5. קשה להגיד באיזה מקום צריכה להתחיל פעולה שיטתית המביאה לידי הטבת המצב. כמה מהגורמים הנ"ל הם טבעיים ואין לשנותם כלל; אין אני מאמין גם בהצלחת חינוך שיוכל לשנות את דמותו???.????? כל עלינו להתרשם עם חומר האנשים העומד לפנינו ???? האישית של אדם מבוגר בדרך כלל כבר הסתיימה. האדם יכול להתחנך עד יומו האחרון. ??? המבוגר נובע יותר עוד מאשר ?????????????. ברור שאין להזניח גם פעולות חינוכיות ישירות (פעולה תרבותית ערה וכדומה), אבל אל נשלה את עצמנו: תוצאות הפעולות האלה תהיינה בוודאי רק חלקיות. עיקר הדרך לשיפור המצב עלינו חפש ע"י שינוי הנסיבות. עלינו למצוא דרכים המאפשרים פיתוח חיי ציבור המחייבים את הפרט לפעילות. האמצעים יכולים להיות או תחוקתיים – ארגוניים, יצירת לחץ מוסרי שאינו נותן מנוס.
6. על ידי התיישבותנו ניתנה לנו הזדמנות חדשה לבוא להבראת היחס של החבר למשקו. ניתנה לנו אפשרויות מספיקות לסדר את כל החברים במקומות עבודה מתאימים בתוך המסגרת המשקית שלנו. אבל היסוד הזה יכול רק לתת לנו נקודת מוצא לפעולה חינוכית בשטח זה. עבודה במשק אינה מחייבת עדיין גם הבנה משקית. דרושה הסברה מתמדת על המתרחש בענפים כדי לתת לחבר תמונה מקיפה על כל המשק. שיעורים תיאורטיים צריכים להעמיק את ההתעניינות של העובד בעבודת חוץ מאידך נחוצה ביקורת תמידית על פריון העבודה של כל עובד. אי אפשר תמיד לסמוך על רגש האחריות של כל פרט אלא על הציבור להשגיח על משמעת מקסימלית בעבודה. יחסו של החבר למשקו הוא כעובד לנושא עבודה והוא צריך להישמע לפקודותיו. עלינו להקפיד על זה במידה יותר גדולה משהקפדנו עד עתה.
7. גם בשטח הדת עלינו לבדוק אם לא נהגנו עד כה ליברליות יתירה. למעשה נמנענו מלהתערב בחיים הדתיים של החבר אלא אם כי פגע פגיעה גסה או עקרונית וגם אז אין יד הציבור תמיד שולטת על היחידים. ציבור שנתן לעצמו מגמה דתית עליו גם לשמור על ההוצאה לפועל בהקפדה עקבית. את האלמנטים הפוטרים בדרך כלל בין כך לא ?? להחזיק וכדאי לנו לטהר את מחננו בטרם יתרחב הנגע. אי אפשר למסור את כל קידוש התורה אך ורק למצפון הטוב של הפרט בלי ביקורת תמידית. באותו הפרק יש גם להזכיר את לימוד התורה שנעשה אצלנו כמצווה המונחת בקרן זווית. יש לחייב את כל אחד לקבוע עתים לתורה ולפרק את ההפקרות בשטח זה. בלי לימוד אנו נסכן את הנכס הדתי המסורתי הדל שיש לנו ומלא יוסיף – יסיף.
8. נבדוק גם מחדש את הבניין הארגוני של הקבוצה. בוודאי שיש יתרונות למבנה: אסיפת – החלטה פרינציפיונית. מועצה – החלטה בשאלות המעשיות. ועדות – להתייעצות בשאלות יום יום. מזכירות – המוציאה לפועל. אבל לבניין זה יש גם חסרונות גדולים, שאין לעבור עליהם. לועדות למעשה אין כל אחריות להחלטה וע"י כך הן יכולות להרשות לעצמן להיות ????????. המועצה עוסקת בדרך כלל בערב אחד במספר לא קטן של שאלות משטחים שונים של חיינו בלי הכנה קודמת מספיקה. ע"י כך מכריע בדרך כלל המשקל של חברי המזכירות אשר הם טיפלו כבר מקודם בעניינים ובאו עליהם לידי דעה. גם האספה יכולה להיות במידה גדולה מושפעת ע"י ההנהלה, כלומר אצלנו: ע"י המזכירות. אין החבר מרגיש שהוא נושא בעול למוסד מחוקק. כדי לחלק את האחריות עד כמה שאפשר בין כל החברים אני מציע שלוועדות יינתן ייפוי כוח לא רק לעצה אלא גם להחלטה יחד עם המזכירות. ע"י כך אנו מחייבים את הוועדות לפעילות אפילו בעל כרחם והחלטותיהם תהיינה מיוסדות על עיון רב בשטח שהן מטפלות בו בתמידות.
האספה צריכה לקבל עליה את הדיון על כל השאלות החשובות. היא צריכה להתנהל ע"י חברי המזכירות באובייקטיביות. למה, כדי להבטיח דמוקרטיות שלמה. בסידור זה נוכל לוותר על המועצה שהיא אינה יכולה לשקול כראוי בעניינים. עלינו להקפיד שחבר לא ישתתף ביותר מוועדה אחת כדי לשמור על כושר הפעולה של כל הוועדות ולחלק את עול ההכרעה על שכם מספר רב של חברים. דפים רודגס ת"ש 1940
|
