בית קשישים
אחרי שההצעה של אלישע תשבי ושלי נפלה באסיפה אני חושבת שאולי לא הבהרתי את עצמי כראוי ולכן אני מנצלת במה זו על מנת להבהיר פרטים הנראים לי כחשובים, ואולי לא באו לידי ביטוי מחמת הקושי להתבטא באופן חופשי באסיפה. התחושה שאולי נוצרה אצל חלק מהציבור, שההצעה שלנו באה על מנת להתחמק מפתרון בעיית הקשישים בקיבוץ או הדחקת הנושא-בטעות יסודה.
ההצעה לדחות ובשום פנים לא לבטל באה על מנת לבדוק את הצרכים האמתיים שלנו ולא להעתיק פתרונות מצרכים של אחרים. וכאמור אחרי הבנייה לא ניתן יהיה לחזור בנו.
בתוכנית שהובאה לפני האסיפה ישנה ,לדעתי, שגיאה יסודית בחשיבה.
אמנם לפי הסטטיסטיקה 5% מכלל הציבור זקוק לטיפול סיעודי, אבל אין ספק שברבות הימים נצטרך לחפש פתרונות לחברים שאינם סיעודיים, אלא זקוקים לעזרה מוגבלת בתוספת
קרבה למרכז רפואי, מרפאה, חדר אוכל, בית כנסת וכו'.
אלה בלי ספק הרבה יותר מ5% .
על ידי בניית הבית המוצע אין לנו פתרון לבעיה זאת, מאחר שלא ניתן בשום פנים להגדיל את הבית במקום זה מחוסר מקום, ואז נעמוד שוב בפני השאלה איך להקל על חברים אלה, ונצטרך לחזור להצעה המקורית שלנו דהיינו להכשיר דירות באזור המגורים ליד המרפאה. אגב, אם רוצים ללמוד מניסיונם של אחרים, יגור ששימשה לנו כדוגמא לפתרון חיובי של שאלת הקשישים, בנתה בשלב ראשון 8 יחידות דיור אליהם הוסיפה כעבור כמה שנים- 4 דירות וכעת הם בונים עוד 8 דירות נוספות.
ליד בית הקשישים יש להם בנין נוסף- שבעבר היה חדר חולים והיום הוא משמש לסיעודיים קשים בלבד.
אין לי ספק שהגישה חייבת להיות הרבה יותר פתוחה לשינויים וקשה בשלב זה לחזות את מכלול הבעיות שעלולות לעמוד בפנינו בשנים הבאות.
חבל שננעל את עצמנו כבר היום בפתרון רחוק כמו שהוצע באסיפה.
מעשית כרגע, אני מציעה שהועדה אשר טפלה בנושא תחזור לדון בו מנקודות הראות שהוצעו באסיפה גם בהצעה שלנו וגם בהצעתו של דני קאסוטו, ולא נחפז בבניה אשר לדעתי תהיה בכייה לדורות . נחמה פרבר מבית 28/1/1983 |
