עבודה שכירה בקבוצת יבנה בשנת 1963
לא הרי שאלת העבודה השכירה כהרי ההלכה הדתית הפסוקה העומדת לעד ביציבות רבה מול תמורות הזמן ותהפוכות השכל האנושי. לו היו הדברים כך הייתה בזאת נוחות, אלא שערכים מוחלטים מועטים ושקולים מעשיים רבים מדריכים את מחשבתנו, אלא שערכים מוחלטים מועטים ושיקולים מעשיים רבים מדריכים את מחשבתנו, כשאנו באים להתמודד מידי יום ביומו בשאלה הנידונה, אך אנו מוכרחים להתמודד ואל לנו לשקוע בשגרה של אטימות הלב והמחשבה, כי על כן ידענו והרגשנו בכל עת ששיטתנו היא פתרון זמני והכרח לא יגונה.
דשנו בבעיה וסיכמנו אותה לפני כ-15 שנה עם קום המדינה ולאור המשימות דאז. נראה בעליל שאנחנו בסוף תקופה ושעלינו להיערך מחדש.
נזכר בגורמים שהניעו אותנו בזמנם להתגבר על התנגדותנו החברתית-השקפתית להעסקת שכירים ונבדוק, אם הם עומדים עדיין בעינם ונציין את הסיבות שהתווספו להתרת הרצועה.
אספקת תוצרת חקלאית
הדבר נשמע כאגדה. אך היו ימים ושנים אחרי קום המדינה, כשבכל עגבנייה שסופקה לשוק היה מעשה חלוצי פטריוטי ממדרגה ראשונה.
הישוב היה רעב לתוצרת חקלאית במידה כזאת שהתחזית לרווית השוק ועודפים חקלאיים הייתה נראית רחוקה בהרבה מאשר היום-תקווה לאיזון מאזננו המסחרי הלאומי.
לא יכולנו אז לנצל בכוחות עצמנו את אפשרויות הייצור הגלומות בשדותינו לרגל הציוד האגרוטכני הפרימיטיבי וימי העבודה הרבים שהושקעו לכן ביחידת שטח.
קליטת עולים כלכלית
בגלל האמור לעיל ובגלל היותנו אז אחוז גדול פי כמה מאשר היום מן הישוב ובמיוחד מאמצעי הייצור הדלים והבלתי מפותחים שלו, נדרשנו בתוקף לתרום את חלקנו בקליטת עולים והעסקתם, על אף העובדה שעולים אלה לא היו מוכנים ומסוגלים להשתלב במסגרתנו החברתית.
עיבוד אדמות המדינה
בכיבוש הארץ בימינו לא נתקיימה הברכה שבפרשת משפטים:" לא אגרשנו מלפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה, מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ".
בן לילה הועמדו לרשות המדינה שטחי פלחה עצומים, שוב נדרשנו אז, אנחנו
משקי ההתיישבות הקיבוצית כבעלי ציוד ויכולת- לתרום את החלק הארי שבפתרון הבעיה, היענות לדרישה זו חייבה גם היא הרחבת צוות עובדים מעבר לכוח העבודה העצמי.
בניית המשק
מעבר לכל אלה, צעד אז המשק את צעדיו הראשונים הגדולים במסגרת התכנון ההתיישבותי, והיה נתון אחר כך במשך עשר שנים בעיצומו של מאבק על התבססותו הכלכלית, כשהמטרה-איזון תקציבי ורווחים צנועים.
ידענו היטב שההזדמנות לא תינתן שנית ושדין ריסון של יוזמתנו ושל הדינאמיות המשקית כדין וויתור על בריאות ועצמאות כלכלית לאורך ימים.
ושוב לא הספיקו לנו כוחות העבודה למשימות הפיתוח ולהרחבה.
השתכנענו, שהתכחשות לצורכי המציאות היישובית תחסל אותנו כגורם חלוצי וכלכלי גם יחד והגענו תוך לבטים למסקנה הנכונה של הפתרון הזמני.
והיום?
-תוצרת חקלאית מובאת לשווקים בשפע.
-נוצרו כלים לקליטה כלכלית של העולים במידה מספקת עד כדי מחסור בידים עובדות.
-קרקעות המדינה מעובדות עד כדי ריב על כל שעל אדמה.
-בנינו מסגרת כלכלית המשאירה בקביעות מעבר לאיזון תקציבי רווחים כמעט "הוגנים".
בכל זאת לא רפתה הפעילות להרחבת המסגרת הכלכלית וגם מתנהלת בתנופה מוגברת ללא התחשבות בכוח העבודה העצמי.
הסיבות הן: הצורך לנצל אפשרויות תכנוניות בשעה האחרונה.
הרצון לאזן את ענפי ההכנסה ומעבר לזה "התיאבון הבא עם האכילה" והכלל ידוע, שהרצון של האמיד להאדיר את הונו גדול בהרבה מן השאיפה של הרש להתבססות כלכלית.
הגיעה העת לבחון בקפדנות ולהגדיר מחדש את מטרותינו הכלכליות תוך צורך ואפשרות להפריד בין הרצוי והנחוץ לנו לשם ביסוס וצבירת רזרבות סבירות ובין בולמוס של פעילות כלכלית ושל התעשרות מהירה שלא למענן אנחנו חיים בקבוצה.
הגדרת מטרותינו הכלכליות לתקופה ארוכה, תאפשר התווית תוכנית לצמצום וחיסול העבודה השכירה, תוך התחשבות מלאה באלה מן החברים-השכירים שהיו לנו והם שותפים נאמנים בבניין המשק, מאז קום המדינה כמעט, ואשר בחלקם מתקרבים לגיל הגמלאות.
הנני מציע לקיים דיון על כך בהקדם.
זאב בן יהודה מרכז המשק |
