קבוצת הבנין
מי היו חברי הקבוצה?
גדליה: ברוך וייזר היה המנהל. המקצוע שלו היה טפסן, להכין את התבניות ליציקת הבטון. שמואל שטרנהיים היה ברזלן. דדה, הוא לא היה מומחה גדול בבנין, בעצם הוא היה נגר. אני הייתי חדש. אז לא התייחסו לחדשים בצורה... לא היתה אוירה של קליטה. השאיפה היתה לדחות כל דבר. התייחסו אלינו בזלזול "הם לא היו בהכשרה ברודגס, הם לא מבינים שום דבר". היה גם דב מוזס.
היה גם גדליה קוגלמן, הוא עבד כנספח, הוא למד עוד ברודגס, הוא היה קצת טפסן, קצת נגר. אח שלו, יוסף קוגלמן שהיה נגר.
מה בניתם?
בנינו את כל הבתים סביב המגדל : בית 1, 2, 3, 4 וכן הלאה עד בית 12.
במשך שלוש השנים שעבדתי בבנין זכיתי לתת יד לכמה פרוייקטים רציניים. קודם כל התחלנו בהקמת מבני הקבע הראשונים, אותם בתים הכפילים של בית 4 המפורסם. הלכנו לפי התכנית של האדריכל קאופמן ובנינו כל בית שני בתכנית, כדי להתפרס על פני כל השטח. בו זמנית התחלנו בהכנות להרכבת צריף העץ הגדול, בית אריזה ישן, שהפכנו לחדר האוכל, מרכז הקיבוץ. ראשית כל יצקנו את הרצפה הענקית, בלי לשכוח להשאיר בלבני השפה מקום לדלתות הכניסה והמעבר למטבח. יום אחד קרא לי ברוך ואמר: גדליה, מחר אתה מתחיל להקים את תחנת הגפירים. הבריטים הודיעו שלא יאשרו לנו להחזיק נשק לשמירה, עד שלא נקים תחנת שמירה, שאותה אפשר לנעול כמחסן של הקיבוץ. ברוך החליט שרק אני מומחה לבניה בלבני סיליקט, וכך הוטלה עלי המשימה.
שאר חברי הקבוצה שאליהם הצטרפתי לאחר סיום הקמת תחנת המשמר, המשיכו בהקמת הקירות בבתי המגורים. עד גובה החלונות היו הקירות עשויים יציקת בטון. לא בטון מזויין עם ברזלים, רק בטון דבש, הרבה חול, חצץ ופסולת. הקירות שימשו כהגנה בפני יריות ואכן, אנחנו בכל פעם ירינו עליהם ברובים איטלקיים, או פולנים שהיו לנו. היו כמובן מקרים רבים שהכדורים חדרו דרך קירות ה"בטון" האלה. בכל פעם ניסינו לשנות את הרכב חמרי היציקה כדי לחזק את המבנים.
הפרוייקט של אותן שנים היה כמובן הקמת מגדל המים. אז, בשנת 1943, כבר החשיבו אותי כותיק ומנוסה במקצוע, והייתי אחראי על מכונת הבטון הקטנטנה עם מנוע הבנזין שלא הפסיק להשתעל כל הזמן. אני אומר לך שהמגדל הזה לא יזוז לעולם, הוא עומד על בסיס של בטון מזויין בעומק של שני מטרים ועליו מוצבות ארבעת רגליו.
(מתוך ראיון עם רמי שריאיין את גדליה) קול השבוע - י"ח תשרי תשס"ט (804)
|
