מתוך הדיונים של ועדת הבינין
הננו עומדים בסיום הפרק הראשון של תוכנית הבנייה שלנו ומן הראוי להתעכב פעם לזמן קצר על השאלות השונות העומדות מסביב לפרשת הבנייה. בעזרת הבניינים שבנינו אפשר כבר להבחין בצורת המחנה כפי שתאר אותה האדריכל ל. ובשעה שוועדת הבניין הייתה צריכה לקבוע את מקומו של כל בניין ובניין שניגשנו להקימו היה עליה לבחון שלוש בחינות:
1)עד כמה שאפשר להבליט על ידי הבניינים המעטים שאנחנו בונים כעת את הצורה הסופית של המחנה.
2)על אף השאיפה הנ"ל לא לגרום לדצנטרליזציה מיותרת.
3)לשמור על כללי השמירה והביטחון.
נביא לקמן כמה דוגמאות:
מקום בתי הדירות- נקבע בעיקר על סמך הנקודות 1,3, אם ניגש עוד השנה לשתילת שדרת הזיתים המסובבת את הפארק ואת אזור הילדים תבלוט צורת
הפרזל של בתי הדירה ועל ידי זה הגוף העיקרי של המחנה, אבל זה מביא אתו דצנטרליזציה של בתי הדירה לגבי הבניינים הציבוריים כגון חדר האוכל, המקלחת, המחסן וכו'.
למרות החשיבות שיש לנקודה 1) ממבט האסטטי לא היינו בוחרים בקו זה,
לו לא טעמי הביטחון והשמירה שקלו נגד ההתחשבות בכלל 2)
בית התינוקות-בתי הילדים מסודרים בצורת משולש.
בשורה הראשונה בית אחד,
בשנייה שני בתים
ובשלישית שלושה בתים.
מטעמי ריכוז היה חשוב לבנות את שני הבתים בשורה אחת, אבל את הבית של הסוכנות בנינו בשורה השלישית-כעת הוא משמש אפילו לדיור ילדי בית הספר-כאחד הבתים של הגן והגנון, והבית של נשי מזרחי מיועד לתינוקות לא רק לפי כוונת המקימים אלא גם לפי הסידורים הפנימיים שהוכנסו בו.
מאידך עמדה השאלה עד כמה שתוכנית הסוכנות מתאימה לבית הפעוטות. מתוך זה יצא ששני הבתים מרוחקים אחד מן השני באופן יחסי מרחק רב
הליפטים
כל זמן שעדיין התברר, אם נעביר גם צריפים והיו כאן רק מעט חברים, ריכזנו את הליפטים בשכונה אחת ,כדי שלא להקשות על החברים ועל השמירה על ידי פיזור יתר. כעת-בגמר הבניינים והעברת הצריפים נוצרה צפיפות איומה באזור הליפטים. על כן החליטה ועדת הבינין לחלק את הליפטים על יד הגדר הדרומית ,המערבית והצפונית של המחנה(איזור השיכון) של נקודתנו.
חוץ משני ליפטים שיעמדו בהמשך הקו מקלחת-מחסן ושלושה מתוך ארבעת הליפטים העומדים כעת קרוב לגדר בין הבית הראשון והצריף השחור.
על ידי ההעברות האלו נמנע בעד צפיפות בחלק זה של המחנה-גם בהתחשב בעובדה שהמקום בין המחסן והמכבסה יהי מיועד כולו לתליית לבנים.
במקרה שנעביר עוד צריף נוסף מפתח תקווה ברור שנצטרך להעביר גם את שני הליפטים בהמשך הקו מקלחת-מחסן.
בהזדמנות זאת כדאי לנגוע בעוד שאלה. לא פעם שמענו טענות מפי החברים מאיזה סיבה שקבענו את החוטים לתליית הלבנים כל כך קרוב למכבסה ועל ידי כל לצד ה"רחוב" כפי שאומרים אצלנו. הזווית הישרה:
תחנת הגפירים, מחסן, בית הכבוד, מאפיה-נקרא חצר השירותים.
שמה מתרכזים כל הבניינים שהם קשורים בשרות לחברים.
הבניין שבו נמצא כעת תחנת הגפירים לא ישמש בעתיד למטרה זאת, אלא לאחד ממפעלי השרות כגון סנדלריה או כדומה.
המקום בין המחסן והמכבסה מיועד לתליית לבנים ועל ידי כך אפשר לקצר הרבה את הדרך לעובדים בענף זה.
(בכוונתנו לסדר את החוטים על גלגלים ואז נשיג את הסידור הרציונלי ביותר, מוציאים את הלבנים מהמכבסה על יד העמודים של החוטים ומורידים אותם על יד העמודים הדרומיים לצד המחסן.
העובד עומד במקומו ותולה את הכביסה בלי לעבור את כל החוטים. מולו עומד עובד שני ומוריד את הכביסה כשהיא מתקרבת אליו .(הסדור הזה חוסך הרבה כוח וכסף)
מאידך עלינו לזכור שהשדרה הרחבה המקשרת את שני השערים מתחלקת לשני חלקים:
מן השער הצפוני עד המטבח העכשווי-ככניסה לקיבוץ, משם עד השער הדרומי- ביציאה לשדות, מתוך כך מתברר שה "רחוב" על יד המכבסה שייך כבר למשק.
יש לנו גם להתחשב בעובדה שמפעלי השירותים משתייכים לפי אופים גם לחלק המשקי של המחנה ויחד עם זה יש צורך בגישה נוחה מאזור הדיור.
המשך יבוא
מתוך הדיונים של ועדת הבינין
5/12/1942 כ"ו בכסלו תש"ג
|
