"לשבת! אתם מסתירים"
המשטח חשוך. המתח תלוי באוויר. עוד מעט.... מבט בשעון. כבר מתקרבים לשעת האפס. הכלבויניקים העשויים נירוסטה מתמלאים לאיטם בקליפות גרעינים וממתינים לרגע המתח בו יצנחו בקול חבטה אל הרצפה.... הגלגל מונף אל זרוע מכונת ההקרנה. מסובבים קצת ומשחילים את סרט הצלולויד למקומו. מגלגלים קצת ביד. האור הקטן מראה שהכל בסדר. גם הגלגל הקטן של התרגום במקומו.
מחוגי השעון מורים – עוד 30 שניות.
כמה צעירים מגיעים בריצה בשאלה: "עוד לא התחיל?" ומאחור גוערים: "לשבת, אתם מסתירים".
הכל מתפללים בליבם שלא יהיה צורך לגלגל את הסרט להתחלה.... שלא יקרע, שתמנע כל תקלה...
רעש המכונה נשמע. כל העיניים נשואות אל הבד. בשעה 21.00 הסרט מתחיל...
גלגל התרגום מהצד מחכה ליד שתסובב אותו. כאן טמון הבלתי ידוע...
אם הסרט דובר אנגלית, איטלקית או גרמנית. יימצא מי שיוליך את התרגום בקצב האירועים והמסריט והקהל נושמים לרווחה. אך אבוי, קורה שהסרט דובר שבדית – מבית היוצר של אינגמר ברגמן. שבדית אף אחד לא יודע. ומי יתרגם? טוב, דב שטרן מנסה את כוחו אבל הקהל מתרגש וצועק "תרגום... תרגום", כי המילים הכתובות לא מתאימות כלל לאירועים שמתרחשים על הבד.
ערב אחד כזה תפסתי אומץ ואמרתי שאני אנסה לתרגם. אינני יודעת אם התפיסה שלי היתה חדה יותר או אולי האינטואיציה עזרה, אבל זה הצליח. אמנם גם אני לא תמיד הבנתי מה קורה וכמובן גם מה אומרים ואז האטתי את קצב התרגום. ולעיתים כשהמתח גבר שכחתי את התפקיד שלקחתי על עצמי עד שגם אני קיבלתי עידוד קהל בנוסח: "תרגום... תרגום" ואז הרצתי את סרט התרגום במהירות עד למקום שהיה נראה כמתאים.
לאחר מספר הקרנות של סרטים שבדיים, כשאני "המומחית לשבדית" מגלגלת את התרגום כמיטב יכולתי, שאלה אותי חברת קיבוץ: "תגידי יהודית מאיפה את יודעת שבדית?" ללא היסוס עניתי "נולדתי בשבדיה, את לא יודעת?", "אה, נכון, נכון" היא ענתה. (אותה חברה הכירה אותי מגיל צעיר מאד).
כשהגיע זמן הסרטים עם "התרגום בגוף הסרט" חשנו שהקידמה הגיעה גם אלינו....
נזכרה: יהודית עוזרי. קול השבוע יב במרחשוון תש"ע 30/10/2009
|
