תחנת הנוטרים בקבוצת יבנה
זיכרונות ילדות, מחווה לזכרם של הנוטרים שאינם עוד איתנו
בתקופת ילדותי, בימי המנדט הבריטי, הייתה קיימת בקיבוץ תחנת נוטרים קטנה. הנוטרים היו אנשי "הגנה" מוסווים, שגויסו למשטרת הישובים העבריים על ידי השלטון הבריטי, במטרה להגן על היישוב ואדמותיו מפני ערביי הסביבה. לצורך כך סופקו להם מדים ונשק.
אני זוכר את אבי, אליקים הקל, כמפקד התחנה, שתחת פיקודו שירתו שמואל שטרנהיים, עזריאל זמוש, אריה וצלר ומכל פרלמן. כולם זיכרונם לברכה. מדי פעם הם נזעקו לגירוש הרועים הערבים שעלו עם עדריהם על השדות.
כילד שביקר לעתים תכופות בתחנה, התרשמתי מאד מהרובים האנגלים, שניצבו נעולים בכוננית מיוחדת, כשהם מבהיקים משמן. התרשמתי ממדי החאקי המגוהצים ומהכובעים האוסטרלים רחבי השוליים. התחנה הייתה תמיד מצוחצחת ומבהיקה, ועל השולחן נמצא יומן גדול בו נרשמו בפרוט כל האירועים הקשורים לתחנה ונוטריה. זכור לי שלעתים מזומנות נערכה בתחנה ביקורת על ידי קצינים בריטיים. לקראת הביקורת הייתה תכונה גדולה. אבי וחבריו בדקו שוב ושוב את כלי הנשק, התחנה נוקתה כאילו פסח בפתח.
לנגד עיני אני רואה את הנוטרים ניצבים מצוחצחים, עם מדים מגוהצים ועם נשקם אישי, מקבלים את פני הקצינים הבריטים שבאו לערוך את הביקורת. לאחר הביקורת שלמיטב זכרוני עברה ללא תקלות, כפי שסיפר לי אבי, הוזמנו הקצינים הבריטים לארוחה דשנה, ממיטב התוצרת של המשק באותם זמנים. אבי הסביר לי שהארוחה היא חלק בלתי נפרד בהצלחת הביקורת. כאן המקום לציין שהנשק הבריטי "הלגאלי" שימש לאימון החברים, כהכנה לעת חירום. עובדה זו כמובן הייתה בלתי ידועה לקצינים הבריטים.
לאחר סיום השלטון הבריטי, חוסלה תחנת הנוטרים והיא שימשה זמן מה כתחנת חשמל באמצעות הגנראטור. לאחר זמן מה נהרסה התחנה, שמיקומה היה באזור המכבסה, יחד עם המאפיה ומבנים נוספים שחדלו למלא את ייעודם. בימים הרחוקים ההם, לא הייתה כל מודעות לשמירת מבנים היסטוריים ועל כך מצטערים רבים.
החלטתי לכתוב על פרק עלום בהיסטוריה היבנאית, אך משמעותי וחיוני באותם ימי בראשית.
אריה הקל
קול השבוע תשע"א 20/6/2011
|
