לקראת הבחירות
בהתקרב יום הבחירות עומדת שוב לפנינו השאלה למי לתת את קולנו והדילמה קשה. לא המערך ולא הליכוד בהיותם בשלטון הוכיחו היותם ראויים להנהיג את העם. כל המפלגות שקמו בעקבות מלחמת יוה"כ וחרתו את השינוי והתמורה על דגלם התפוררו לרסיסים. גם המפד"ל, אשר לכאורה היא מפלגתנו, הציגה לפנינו דמות של מפלגה מפורדת ערב הבחירות. ייתכן ופה ושם ניתן לראות רשימה זערורית, העושה רושם סימפטי, אך אנו יודעים מה מעטה השפעתם המעשית של רשימות קטנות.
המסקנה המתבקשת נוכח הצגה עלובה זו של הרשימות לכנסת היא-להטיל פתק לבן.
אבל זוהי התחמקות. וגם כאשר קיים הצורך לבחור בין מספר אפשרויות שכולן גרועות, יש לבחור את הפחות גרועה מבניהן.
הגעתי למסקנה שמבחינתנו, ציבור דתי וחלוצי, המפדל הפעם תהיה הרע במיעוטו .ואנסה לנמק:
היחס שגילו ראשי המפדל לשילובו של הקבה"ד בנציגות בכנסת וממילא להשפעה במפד"ל נותן בהחלט את ההרגשה שאנחנו רצויים במפד"ל ולא רק לאנשי "למפנה", כפי שהיה בעבר. התחזקותם של אנשי גוש אמונים מחד, וראשי הצעירים מאידך, מעידים על מגמה של החלשות המנגנון וחיפוש אחר אנשים הראויים לייצג את הציבור הדתי. ועלינו לתת ידינו לחיזוק מגמה זו.
ולבסוף הסתלקותו של אהרון אבו-חצירא וחבר מרעיו מהמפד"ל ייתכן ותגרע קולות, אולם אין ספק שהיא תסלק מהמפלגה חלק נכבד מהמגמות השליליות והציניות ששלטו במפלגה בשנים האחרונות.
ובכן הבה נחזק את ידי המפד"ל וניתן את ידינו לקרב אליו את הראויים להיות מנהיגי הציבור הדתי הציוני והחלוצי, אשר התרחקו מהמפד"ל עקב הכוחות אשר שלטו בו בשנים האחרונות
חגי פניני מבית סיוון תשמ"א 7/6/1981 |
