לקראת הבחירות
בהתקרב יום הבחירות עומדת שוב לפנינו השאלה למי לתת את קולנו. והדילמה קשה. לא המערך ולא הליכוד בהיותם בשלטון הוכיחו היותם ראויים להנהיג את העם. כל המפלגות שקמו בעקבות מלחמת יוה"כ וחרתו על דגלם את השינוי והתמורה התפוררו לרסיסים. גם המפד"ל, מפלגתנו לכאורה, הציגה לפנינו דמות של מפלגה מפורדת ערב הבחירות.
ייתכן ופה ושם ניתן לראות רשימה זערורית, העושה רושם סימפתי, אך אנחנו יודעים מה מעטה השפעתם המעשית של מפלגות קטנות.
המסקנה המתבקשת נוכח הצגה עלובה זו של הרשימות לכנסת היא-להטיל פתק לבן.
אבל זוהי התחמקות. וגם כאשר קיים הצורך לבחור בין מספר אפשרויות שכולן גרועות, יש לבחור את הפחות גרועה מבניהן.
הגעתי למסקנה שמבחינתנו, הציבור הדתי-חלוצי ,המפד"ל הפעם תהיה הרע במיעוטו ואנסה לנמק:
היחס שגילו ראשי המפד"ל לשילובו של הקבה"ד בנציגות בכנסת וממילא להשפעה במפד"ל נותן בהחלט את ההרגשה שאנחנו רצויים במפד"ל ולא רק לאנשי "למפנה", כפי שהיה בעבר.
התחזקותם של אנשי גוש אמונים מחד, וראשי הצעירים מאידך, מעידים על מגמה של החלשות המנגנון וחיפוש אחר אנשים הראויים לייצג את הציבור הדתי. ועלינו לתת ידינו לחיזוק מגמה זו.
ולבסוף הסתלקותו של אבו חצירה וחבר מרעיו מהמפד"ל ייתכן ותגרע קולות, אולם אין ספק שהיא תסלק מהמפלגה חלק נכבד מהמגמות השליליות והציניות ששלטו במפלגה בשנים האחרונות. ובכן הבה נחזק את ידי המפד"ל וניתן את ידינו לקרב אליו את הראויים להיות מנהיגי הציבור הדתי הציוני והחלוצי, אשר התרחקו מהמפד"ל עקב הכוחות אשר שלטו בו בשנים האחרונות.
חגי פניני מבית סיוון תשמ"א 7/6/1981 |
