עניינים של צבע
ראיתי שחברים התרעמו על הערתי, שהאריחים האדומים שבחדר השרות העצמי הולמים בית מטבחיים ולא את החדר שבו הם נמצאים. איני רוצה להתנצל על דברי-כמובן שלא התכוונתי לפגוע באיש-אלא להבהירם.
בעצם הייתי יכול להטיל את האחריות להתבטאותי על רמברנדט. איני רוצה לטעון שהוא הגדול בציירים בכל הזמנים, אבל עלי עושים ציוריו רושם רב ביותר. וביניהם-"בית המטבחיים". את "בית המטבחיים"
את בית המטבחיים כמעט שאין רואים כלל. את רוב התמונה תופס גוש עצום של בשר בקר, התלוי באונקלין מתחת לקורה. כל התמונה כולה היא, אפשר לומר, סימפוניה באדום.
הצבע האדום לא היה הצבע החביב של רמברנדט. ובתמונה זאת הוא הראה מה רב כוחו בצבע זה ומה רב כוחו של צבע זה. כי אין ספק, שהתמונה עשויה לזעזע. ואמרו לי כמה אנשים, שראו את התמונה, שהתמונה מזעזעת יותר מאשר בשר חי.
וכנראה שהתמונה נשתמרה בי כשלא חשבתי עליה.
ומבחינה זאת, אולי אפשר להוסיף פרט פסיכולוגי.
כשדיברתי למחרת האסיפה עם ראובן קרמר על התמונה של רמברנדט, קראתי לה, כנראה בהשפעת פרשת השבוע "השור הטבוח", אבל כשבדקתי פעם נוספת את התמונה בספרו של רמברנדט, ראיתי ששמה הוא "בית המטבחיים", כפי שאמרתי באסיפה.
חברים אחדים אמרו לי בתגובה לדברי, שהקיר בחדר השרות העצמי הוא בהחלט יפה ואפילו יפה מאוד. דומני שיש כאן אי הבנה מסוימת. יש להבחין בין יפה ובין הולם.
מי שגדל על תודעת איסור בשר בחלב, כלאיים ושעטנז צריך להיות ער לדבר, ששני דברים, שכל אחד מהם חביב ונאה, לא תמיד זיווגם מותר.
מבית 9/1980
דב רפל
|
