יש לנו בריכת שחייה שנים רבות חיכינו עד אשר זכינו לבריכת שחייה מסודרת וממותקנת, אומנם בריכת האגירה שרתה אותנו נאמנה כ- 12 שנים. אבל היו לה דרישות שקשה לעמוד בהן, בין הדרישות היו:
שחייה כחודשיים בלבד בשנה.
רק שחיינים מעולים, ושחייה ברפש מסוים.
מי שניסה להתעלם מדרישות אלו נתקל בזעמה של הבריכה ובמציאות המרה.
היו כאלו שפגשו לפתע בגוש ירוקת צף מולם...
שחיינים פחות טובים הצליחו בקושי להיחלץ, ולא פעם נזקקו לעזרתו של המציל. בתקופה ארוכה זאת הועלו הצעות רבות לבניית בריכה, ומידי פעם הכרזנו שאנו בין המשקים המפגרים בנושא זה הן בתנועה הקיבוצית והן בקיבוץ הדתי.
בסיורים שעשינו בכדי להכיר מתקנים אלו מקרוב התברר שבשנים האחרונות צצו בריכות כפטריות ולא נעדר מקומם של המושבים.
כל פעם שטעינו בחיפושינו אחר בריכה מסוימת שקיבלנו עליה מידע נפלנו על בריכה חדשה שרק לאחרונה גמרו לבנותה.
כמובן שניצלנו הזדמנות זו וגם עלייה אספנו מידע כגון- מה יתרונותיה, מי היה האדריכל, מי הקבלן. בכמה זמן נבנתה, כמה עלתה, מה היו רוצים לשפר לו ניתנה ההזדמנות...ועוד ועוד.
נתקלנו בצורות שונות ומשונות של הבריכות: היו חצי עגולות, היו בצורת ר
(כמו שלנו) כשהעומק המקסימלי 2מ'-2,20 מטר בלא מקפצה, למורת רוחם של הקופצים.
תשומת לב מיוחדת ניתנת לריצוף מסביב לבריכה והשטח מסביב לריצוף. ישנן בריכות שתענוג לראות איך הן מותקנות, איך מפעילים אותן ומתחזקים את המתקנים מסביב.
בכלל ליד כל בריכה מוקמים מתקני ספורט למיניהם, כגון: מגרשי טניס, מגרשי כדור עף, קט-רגל, חדר כושר ואולם התעמלות.
רוב הבריכות שניבנו בשנים האחרונות מופעלות בצורת מועדון סגור (קנטרי-קלוב) שכל חבר משלם תשלום שנתי.
בדרך כלל משתדלים להגיע למספר מסוים של משפחות ואז מפסיקים לקבל חברים חדשים,
בבריכות כאלו כשבאים לא חברים קובעים להם מחירים גבוהים שבפעם הבאה לא יחזרו שוב ובוודאי יזהיר אחרים.
מספר המשפחות החברות במועדון כזה הוא נייד.
יש בריכות שמונות כ-500 משפחות ויש למעלה מ-1000.
תופעה מעניינת אחרת : התפתחות בנית בריכות מחומרים אחרים כמו מפיברגלס ואלומיניום. מהראשון לא נבנו הרבה בריכות, ובריכות שניבנו לא היו מוצלחות. הייתי מעז ואומר שצורה זו נכשלה בבריכות גדולות, ייתכן שחומר זה מתאים בבריכות קטנות בריכות משפחתיות.
לעומת זאת בריכות מאלומיניום יותר מקובלות ונבנו בארץ כבר עשרות רבות.
לפי עדות של בעל בריכה בכפר סבא קיימות בריכות מסוג זה כ-15 שנים.
בתחילה היו מייבאים את החלקים מארה"ב , כיום מיצרים אותם בארץ.
לכן בריכות מחומר זה התפתחו בעיקר ב5-6 שנים האחרונות.
זמן ממושך לפני שהחלטנו לבנות בריכה מחומר בטון וחרסינה התלבטנו רבות
אם כדאי לבנות מאלומיניום. יקר ההשפעה עלינו הייתה משפיים, שלהם בריכה בערך בגודל שלנו והם גומרים את ההלל על טיב הבריכה מחומר זה.
בכלל נוכחנו לדעת שכל בעל בריכה היה מרוצה מחומר הבריכה שהוא בנה. אלו שבנו מאלומיניום היו מרוצים וניסו להשפיע עלינו שנלך לקראת זה. לעומתם בוני בריכה רבים של החומר המקובל בטון וחרסינה השביעו אותנו שלא נעשה את הטעות הפטלית ונבנה מאלומיניום, אלא מבטון וחרסינה.
בקיצור, אם ביום אחד היינו כבר בטוחים שאנו יודעים ממה לבנות, הרי שביום המחרת נסדק הביטחון והביא אתו לבטים חדשים, וכך סיור רדף סיור, בעיות חדשות עלו ודחקו בעיות ישנות . לבסוף, כפי שידוע בנינו בריכה מבטון וחרסינה.
החלטה זו נבעה מסיבות רבות. אמנה כמה מהן:
למה לא אלומיניום?
א)יכול להיפגע מחומרי ניקוי.
ב)בריכה כשלנו הייתה צריכה לעלות כ30% יותר.
ג)יש צורך לצבוע בריכה כזו כל 3 שנים.
ד)ועוד...
לאחר שקבענו לעצמנו את סוג החומר עמדו בפנינו התלבטויות-מי יהיה המהנדס, האדריכל והקבלן וכו'
תודה לאל כל זה כמעט מאחורינו ואני מוכרח לציין שיצא לנו מתקן ספורט טוב ויפה. רק חבל שעדיין הבריכה הקטנה לא גמורה.
תקוותי שהבריכות ימשיכו לשמש חברים רבים ככל האפשר, כפי שזה משמש בחודש הראשון של ההפעלה.
בהזדמנות זו אבקש מציבור החברים לשמור על התקנון, למרות שלא לכולם הן נראות הגיוניות. תאמינו לי שעשינו מאמצים גדולים כדי למנוע תקנה שרירותית.
אסיים בתודה לכל אלו שעזרו בהקמת המתקן ובתקווה שיהיה לזה המשך.
נתן גדסי 6/8/1976 מבית |
|
|
|
