ההתנדבות בבן זכאי
נפגשנו ערב אחד בביתם של יסכה וחזקי, נציגים של מערכת "מבית" עם חלק מן החברים הפועלים בבן זכאי . אחדים מן הנוכחים "ותיקים" המבקרים בבן זכאי מידי שבוע במשך שנתיים ומעלה, אחדים "צעירים" יותר וישנם גם שזה עתה התחילו את פעילותם (ואולי כבר עומדים בפני סיומה). החברים נוסעים פעם בשבוע כמעט בקביעות ותקוותם היא שע"י ביקורים אלן יוכלו לעזור לתושבי המקום ללמוד לעזור עצמם.
העבודה מתחלקת לתחומים שונים:
ישנם חברים המבקרים באופן אישי אצל משפחות כאשר הכוונה היא במקרים מסוימים לעזור פשוטו כמשמעו, ובמקרים אחרים לסייע לילדים בלימודיהם בבית.
בהתחלה היו כמה בעיות ביצירת קשר עם התושבים והיו אף מספר מקרים לא נעימים.
אבל לרוב, הקשר האישי התפתח והביקור השבועי של הקיבוצניקים נהפך לצפייה שגרתית.
חברים אלו מוצאים סיפוק בפעילותם, נהנים מן הקשר שיצרו ומן האפשרית לתרום מיכולתם ומרצם למען הזולת.
קבוצה אחרת משתדלת להעסיק את נערי המושב במועדון הקיים במקום, לעודד סוגים של פעילויות לשעות הפנאי שאינם פאסיביים בלבד. חברה אחת (נעימה רוטשילד) נותנת חוג למלאכה פעם בשבוע. החוג מצליח יפה, ההשתתפות של הבנות פחות או יותר קבועה ונוצר קשר חיובי.
את המדריכים במועדון , לעומת זאת ,פגשנו על סף משבר. הם אינם מרוצים מפעילותם וחשבו אף להפסיק בה. לטענתם לא נוצר קשר אישי בינם לבין הנערים. הם מרגישים את עצמם כבדרנים,
אם באו עם תוכנית מושכת- הייתה הצלחה. אם ניסו להפעיל את החניכים לתרום מעצמם-
לא הייתה הענות.
בפגישה הועלו הצעות לשינוי: אם הליכה אל כוון של חוגים- שהניסיון למד שפועלים טוב יותר, ואם ירידה אל גילים יותר צעירים, (הבעיה של פעילות עם הצעירים שהיא צריכה להתקיים בשעות אחה"צ ולא בערב, ואז קשה למצוא מתנדבים)
פעולה נוספת היא מועדון עבור הילדים הקטנים מכתות א'-ג' אלו ילדים שלומדים בבית ספרנו.
מועדון זה נפתח לפני חודשים ספורים ופועלות בו מרים לוי ושפרה ינובסקי.
עדיין עומדת השאלה פתוחה מה יהיה על המועדון כאשר מרים ושיפי תצאנה לש.ש.ש.
(כנראה בקרוב).שמענו בערב זה ספקות, אם ביקור שבועי יש בו תועלת. ברור שעל ידי ביקור כזה קשה לחדור לתוך הווי המקום בצורה כזאת שניתן לפתור את הבעיות באופן רציני ואישי.
חברי המושב אינם רגילים לשיתוף פעולה, לעזרה הדדית ומעל הכול לעזור לעצמם. צורת החיים
השונה בארצות מוצאם, הבעיות שמלוות אותם מאז נוסד המושב גרמו לכך, וקשה מאוד לפתור בעיות שנוצרו במשך שנים רבות על ידי ביקור שבועי של מספר אנשים זרים.
בכל זאת עם כניסת הילדים מבן זכאי ללמוד בבית הספר היסודי ביבנה קצת מן הזרות נפלה ואולי
דווקא עכשיו העבודה בבן זכאי מקבלת חשיבות יותר גדולה.
יש לצפות שבמשך השנים כאשר הילדים ייכנסו לכתות גבוהות יותר הם יוכלו בעצמם לתרום.
רק לא ברור איך יעמדו בתנאים בבתי הספר התיכוניים השונים שילמדו בהם בסיימם הלימודים היסודיים כאן.
ברור גם שמספר קטן כל כך של אנשים לא יכולים להשפיע בצורה ניכרת. במצב האידיאלי היינו שולחים מספר חברים לעבודה זו במסגרת הש.ש. כך שישהו שם במשך היום, אולי אף יגורו במושב. יכירו את הבעיות מבפנים ולא כאורחים לרגע, ויוכלו ליצור קשר עם שכבות גיל שונות, ובמידה מסוימת חבל שלא התענינו באפשרות זו כבר השנה.
למרות כל הבעיות והספקות שמתעוררות בהתנדבות זו ההרגשה הכללית היא שיש להמשיך בה ולפתח אותה גם בכיוונים נוספים.
כמובן כל התעסוקה הזאת דורשת הרבה זמן, כסף והמון רצון וחבל שרק מעטים מחברי קבוצת יבנה מקדישים מכוחם למטרה זו. אבל מעבר לכל ספק אין מצווה גדולה מאשר לעזור לזולת ואין ספוק גדול יותר מלראות את עזרתך מתקבלת.
צוות מבית
מבית 2/1979
|
