שנת חופש לשם מה ולמה?
נמצאים אנו בשלב ראשון של בעיה המנסרת בציבורנו זמן רב, אך מעולם לא קיימנו עליה דיון עקרוני, והיא שנת חופש לבוגרי צבא, ש.ש.ש. לפני החלטתם הסופית להצטרף (או לא) לקבוצה. שנת חופש לשם מה?
א)בנינו מתחנכים במסגרת קבועה וההכרעות של צעדיהם האישיים נדחות בדרך כלל לשלב מאוחר יחסית בחייהם. מצפים אנו מהם לחזור למסגרת אשר במהותה-כקבוצה- אורח חייה קבוע, מוגדר. הם זקוקים לזמן להתלבט ולהחליט על דרכם בעתיד.
ב) בשיחות עם צעירים משתלב נושא שנת החופשה עם רעיון הנסיעה לחו"ל.
האדם המודרני וכלי התקשורת והתחבורה העומדים לרשותו עושים עליו את עולמו צר. הוא רוצה לטייל , להרחיב אופקים, הרגשת בידודה של מדינת ישראל אף היא תורמת לשאיפה לחיות חיים נטולי מתחים יום-יומיים.
גם הנורמה מחוץ לקבוצה הרואה בצעיר הנוסע לטיול כחלק ממעמדו החברתי וכושר ההתבגרות שלו חדרה לתוך חברתנו.
יש לתת תשובה על כך כשם שהקבוצה נתנה תשובה לנורמות אחרות שהוחדרו אליה מהחברה בחוץ (לימודים, תנאי שיכון, רכב צמוד וכו')
ג)קיים פחד מפני ההתברגנות המוקדמת כתוצאה מהצטרפות מוקדמת לקבוצה. חזרה לקבוצה משמעותה נישואין, ילדים, סידור עבודה קבוע, השבחת גינה וכו'.....בזה "גמרנו את החיים", ישנה נטייה לחיות לפחות תקופת זמן כעצמאי, בלי דעת קהל הבוחנת יום יום את אורח החיים.
זהו גם מבחן לשמירת אורח חיים של אדם דתי- קרי: קיום מצוות.
מבחן שתוצאותיו הם שהחזק יצא ממנו חזק יותר והחלש- יפרוש.
יש בטיעונים אלו כוח שכנוע רב. הם נוגעים למעשה בנימה המוסתרת אצל כל אחד מהחברים. ההתנגדות למסגרת הנראית כפייתית גם אם קיבלנו אותה עלינו בשלב מסוים מרצון.
אנסה להתייחס לטיעונים אלו לגופם.
1)הבעיה איננה אם מוצדק עניין החופשה או לא. השאלה היא האם הקבוצה
יכולה להרשות לעצמה דרך זו? מהי משמעות השיטה מבחינה חברתית, כלכלית לקבוצה? מהו הסיכון מבחינת אורח חיינו שאנו מוכנים לקחת על עצמנו?
השלמנו, וברצון אנו מעודדים את בנינו ללימודים אקדמאים ובתנאים טובים של אפשרות פיתוח עצמי מבלי להיכנס לשיקולים כלכליים אישיים.
אין ספק שהאקדמיזציה יש לה יתרונות רבים לקבוצה, אך גם שילמנו מחיר .
ספציפיקציה מקצועית, שאיפה לסיפוק אישי בעבודה גם ע"ח המסגרת הקיבוצית, סכנה ביצירת רבדים חברתיים בעלי זכויות וחובות שונות וכו'
האם בנויים אנו לתוספת שנים עד שהבוגר יתרום את תרומתו האישית לכלל?
יש להניח ששנת החופשה תותנה בכך וכך שנות עבודה לפניה או לאחריה ולאחר מכן השתלמות- במידה שיחזרו בנינו לקבוצה אם יהיו בני 30.
יש להניח שתוך זמן זה יקים לעצמו הצעיר משפחה אשר נטל הוצאותיה מוטל על הכלל בלי כל הצדקה חברתית.
2)אין ספק שחבר שלא החליט באורח חופשי על הצטרפותו לקבוצה נוח לנו שלא יצטרף משיצטרף תוך לחצים. מאידך נושא ההתלבטות או ההזדהות עם הקבוצה איננו מתחיל ונגמר בתאריכים.
התלבטות זו מלווה את חבר הקבוצה במשך כל ימי חייו בין כשהאפשרויות לעזיבה עדיין פתוחות- ריאלית לפניו ובין לאחר מכן תוך כדי עזיבה מבפנים
(ישיבה על הגדר, תוך כדי חוסר נטילת חלק פעיל בחיי הקבוצה)
אינני מבין כיצד עבודה בשתי משמרות אצל שכנינו תוך כדי סיפוק השירותים "בבית" וצבירת כספים כדי ל....(נסוע לחו"ל, לקנות מכשירים מסוימים, להשקיע בצמודים-מחק את המיותר) עוזר להתלבטות. לשם ממוש המטרות הנ"ל , מוכן אף הוא לפשוט נבלות בשוק ולעסוק בעבודה שבקבוצה עצמה היה דוחה בשתי ידיים (הוראת מתמטיקה ב....) יש להניח שהשלב הבא בהתפתחות זו יהיה עבודה שכירה של בני הקבוצה במשק הוריהם כדי לממש... עיין לעיל.
אם יש מקום להתלבטות הרי זה בפנים. תוך כדי ראיית החיוב והשלילה בחיי הקבוצה. בחינת הנעשה בה ונטילת חלק פעיל במהלך חייה.
3) הנימוק הכן ביותר הנראה לי הוא יצר הסקרנות.
"אני רוצה לראות, מדוע לדחות עד שאהיה זקן". זהו אחד מרצונות הפרט ויש להתייחס אליו ככזה- כמו, אני רוצה לטייל, אני רוצה מקרר, אני רוצה אוטו, אני רוצה הלנה ועוד.
במידה שהציבור יראה בכך רצון לגיטימי הרי הוא הופך לנחלת הכלל.
יש לשלבו במסגרת הצריכה הכללית של הקבוצה המתחלקת לפי רצון רוב החברים שבה.
4) הפחד "מהתברגנות מוקדמת" נובע בעיקר מתוך ראיית החיים בקבוצה כתהליך ביולוגי במערכת חייו של האדם, נישואין, לידה, ילדים, פרנסה וכו'
במידה שיש בצורת החיים בקבוצה מעבר ליצירת ארבע כתלים של
הדירה +גינה+רכב לחבר+...הרי אין חשש גם להתברגנות.
במידה שהמסגרת המשפחתית יש לה תכנים בחינוך הבנים, והמסגרת הקיבוצית יש לה מטרות מעבר להעלאת רמת החיים הציבורית, הרי אין סכנה
בהרגשת בעל-ביתיות מופרזת.
לא מוכרחים להיות בבית כל יום ב16.30 לשתות קפה וכו'
הקבוצה גם נותנת אפשרות לשטחי התעניינות ופעילות מעבר לזה,
השאלה –אם באמת מעוניינים בהם, או שאין זה אלא מס שפתיים בלבד?
--------------------------------------------------------
מתנועות אחרות ומשקים שהלכו בדרך זו של שנת חופשה, שומעים אנו תוצאות לא מעודדות. כגון התערערות בתכנון עבודה וחברה עד גיל מאוחר יחסית.
התנחלויות על גדות ההדסון עד כדי שליחת שליח מיוחד להחזיר את
חלוצי-ברודויי , פיתוח גישה צינית לקבוצה של "נעשה חיים" - בין כה מתי שנחזור יקבלו אותנו. כל זאת תוך גיוס 20.000 מתנדבים גויים בתנועה הקיבוצית על מנת לאפשר לדור המשך לבלות-להתבלות.
כחברים השואפים שבנינו ילכו בדרכם מבחינה דתית עלינו להימנע מלפתוח פתחי ניסוי ומבחן נוספים. יצר הרע איננו דורש- תגבורת. קיבלנו עלינו ברצון או באונס את השרות הצבאי של בנינו ובנותינו. רואים אנו בכך נטילת חלק במעמסה הביטחונית של עם ישראל וכמצווה קדושה שאין הפרט יכול להתחמק ממנה בטענות צדקניות מזויפות, אך אל נא נרגיז עלינו את השטן.
הסחף שבו עומדים הבנים והבנות בתקופת הצבא ניכר ביותר בהתנהגותם בעיקר בתקופות השרות האחרונות ובחזרתם הביתה ( בוודאי שאין לדבר בהכללה אלא כראיה כוללת). האם הדרישה ל"חופש" איננה המשך סחף זה?
האם אין כאן בריחת הפרט מהכלל-?
------------------------------------------------------------
מסקנות:
א) יש להשקיע מאמצי הסברה בכל המסגרת על כל שכבותיה.
ב) יש לארגן מחדש את הפעילות היוצרת של השכבה הצעירה תוך ביסוס
.על המשפחות הצעירות שנקלטו זה מכבר .
ג) יש לקיים ימי עיון- דיון ב"תורת הקבוצה" בעיקר לחברים המצטרפים לקבוצה בלי מטען אידיאולוגי אך גם לחוזרים אחרי שרות, ש.ש.ש.
לימודים ועוד...
*******************************************
אין בשורות אלו סכום דיון, אלא הצעות לפתיחה בו, בין במוסדות הקבוצה בין במסגרות החברתיות הבלתי פורמליות שבה.
אני בטוח שבהתמודדות ישירה וגלויה תוך סיכון וסיכוי עם הבעיה נצא ממנה מחוזקים.
שמעון הקשר 12/8/1977
כ"ח מנחם אב תשל"ז
|
