מבית 533 27.6.1980
כמה שנהניתי
איך זה עוד התחיל? כן,
אני זוכרת, קיבלנו הזמנה יפה ולבבית עם הבטחה של איזו שהיא הפתעה. כמובן שמחנו
מאד, מאד והיינו סקרנים לקראת המאורע. ניחשנו כל מיני דברים "מה הוא באמת
הסוד"?
הגיע הערב, ואנחנו,
מלובשים בבגדי חג, התאספנו באולם השמחות, שקרן מיופי וחגיגיות. השולחנות מלאים
דברים טובים, מטעמים בלי סוף. מאין ידעו הצברים הצעירים, מה אנחנו הותיקים אוהבים
לאכול? לא היה חסר שם כלום, ואיך שהיא הסריחה Pompenickle camembert, אספרגוס, ועוד ועוד! אנחנו לא התבישנו
ואכלנו עד אפס מקום.
אבל גם לרוח דאגו.
הנכדים הקטנים שרו לנו שיר נחמד, ואחר כך הצטרכנו מאד להתאמץ כדי לנחש את "הסוד
שלי". רושם רב עשה עלי הסיפור של אברהם קהתי, על עלייתו לארץ ישראל. בעיני
היה זה השיא של הערב. נהננו מאד מהתמונות והצילומים כמעט מהמאה הקודמת.
למחרת, אחרי ארוחת בוקר חגיגית, נכנסנו
לאוטובוסים של תיירים, נסענו דרך מסמיה,
כביש כפר מנחם, גפן ותירוש, עד ברכות שלמה. הלכנו ל? מקום ציורי מאד, שוב נהנינו
מההסבר. הלכנו לאט ובזהירות כמו שזה נאה לאנשים מבוגרים.
מסענו לירושלים
והנה ההפתעה הגדולה, נתקבלנו בכבוד רב אצל נשיא המדינה. אחרי כיבוד עשיר ואסטטי,
התאספנו באולם הקבלה של הנשיא. ברטי פתח בשמם של חברי יבנה הותיקים, בלי לשכוח את
הברכה: "שחלק מחכמתו ליראיו" (לצורך זה הצטרכו להביא כיפה לנשיא). הנשיא
ענה וביקש מכמה חברים לספר את קורות חייהם, וכך דיברו יוסף גוטליב, זליג לנג
ומרגלית איטלי וכמה חברים עוד השלימו ושאלו שאלות. היינו יותר משעה שם.
.חיכתה לנו עוד הפתעה, הצגה אור-קולית
על ירושלים במגדל דוד. אכלנו צהרים, אוכל טיולי. רצינו עוד לנסוע לכותל אבל החמסין
היה קשה מאד, השעה היתה מאוחרת, ואנחנו
מרוב רשמים היינו עייפים וכך חזרנו הביתה מלאי שמחה על היום המיוחד והיפה שזכינו
לו.
תודתינו
תהיה שלוחה לכם,
לשכבה
הצעירה של קבוצת יבנה!
אחת מהותיקות |
