מבית 27.6.1980
ברכת ותיק
לצעירים
כשניגשו אלי והציעו לי להיות המברך בערב זה, הייתי מופתע. אינני נואם
ולא בלשן והעברית שלי – סוחב אני עדיין מרודגס. בכל זאת הסכמתי.
היתה לי סיבה
להסכמה, כששמעתי שיש פה מסיבה כזו, החלטתי לנצל את ההזדמנות ולהגיד פעם משהו לשכבה
הצעירה – בחור, חבר מהשורה – כמה מילים, בלי הזמנה מיוחדת. ככה נפגשו המשאלה שלי
והבקשה של הצעירים.
יבנה הצליחה תמיד
לקלוט קבוצות צעירות, החל ממחזורי כפר הנוער לפני 40 שנה, עד לגרעין שיושב פה.
אני מברך ומעודד את
כל המפגשים של הגילאים השונים, אם בעבודה או בכל מסגרת של אירועים חברתיים אחרים.
הפגישות נותנות לאנשים הזדמנות לשיחות
בלתי פורמליות וידידותיות, אני רואה בשילוב של מבוגרים וצעירים אחד הגורמים בהצלחה
של המשק שלנו. נוסף לזה מאמין אני שאנחנו, המבוגרים, לא נזדקן כל כך מהר, אם נישאר
תמיד במגע עם הצעירים.
עבדתי זמן מה בענף
בו האחראי היה תלמיד בית הספר, מהדור השלישי במשק. אני מאד נהניתי מהשותפות הזו,
ואני חושב שגם הצד השני היה מרוצה.
הרבה ששנים הייתי
רגיל לעבוד עם חברים מהגיל שלי, הם מכירים אותי עם כל השטויות שלי, ואני מכיר אותם
וכל ההרגלים שלהם, ובמשך הזמן זה כבר משעמם. לעומת זאת, נהנה אני, אם אני יושב
בחדר האוכל במגל ושומע שם אחד הצעירים: "אתם היקס מרודגס, לא לקחתם את
הסכינים לפה, מפני שלא היו לכם סכינים".
ולסיום כמה מילים
אישיות למארחים הצעירים: אנחנו שבאנו לפני הרבה שנים לארץ ועבדנו בפתח תקוה, ואחר
כך פה ביבנה בתנאים קשים ולא נוחים, יודעים ומודעים שכל מה שעשינו, יצרנו, הקמנו,
אין לו שום ערך וקיום אם אין אנשים שמוכנים להמשיך במפעל שיצטרפו וישתלבו איתנו.
אתם בשבילנו – כולנו, האמונה, ההבטחה והתקוה.
וברוח זו, הברכות והתודה.
אליעזר
(ארנסט) ברטוב
דברי ברכה שאמר בימי עיון לצעירים |
