מפי אורי אלטמן
אורי אלטמן הצליח ל"קפוץ" הערב הנה ומספר על הימים ה"שקטים": הצפייה הייתה קשה ומורטת עצבים. אבד לי חשבון הימים. בליל שבת חשבתי תחילה שזהו יום ה' עד אשר ראיתי שהחברים מתאספים לתפילה, אספקת דואר ועיתונים פעלה בסדר.
אחרי יום ראשון של קרבות הופצו שמועות על השמדת -400 מטוסי אויב. לא יכולנו להאמין, עד אשר השמועה לבשה וודאות באמצעות "קול ישראל".
המתח הופג בדרך כלל על ידי שירה עזה "משירי הסוכנות"(נבנה ארצנו ועוד) , בכל כוננות נאמרה התפילה המיוחדת של הרב גורן ליוצאים לקרב בפי כל החיילים, אע"פ שהייתי חיל דתי יחידי.
במוצאי שבת הבדלתי בלי אש ובלי יין. לבשמים שימשו לי שיחים שבתחום משכבי.
בהגרלה זכיתי לחופשה למשך 24 שעות, אולם הייתי צריך לחזור בשבת, לכן הייתי נאלץ לוותר.
חברי לא האמינו לי שעד כדי כך ה"דתיים" מוכנים להיות עקביים וניסו לשכנע אותי. הם נעזרו בנימוקים שונים כגון "פיקוח נפש" וכל טענה אחרת שעלתה במחשבתם ושאי פעם קלטו אותם. לבסוף יצא בחור אחר כי לא זזתי מעמדתי.
דומני, שהם העריכו את וויתורי זה עד למאוד. על כל פנים מאז אותו המקרה הנני משמש כפוק שלהם וכמקריא את כל התפילות(תפילת הדרך, תפילת היוצאים לקרב, כמקדש קידוש בשבת וכו') 1967 מבית |
