תודה
אהבתי תמיד לומר דברי תודה ולכתוב דברי תודה. הפעם לא חשבתי לנצל את במת "מבית" למטרה זאת. וכי מה?
כל אחד הזוכה להשיא את בנו או את בתו יתאר את רגשותיו, בראותו את הצבא האדיר של עוזרות ועוזרים, תורניות ותורנים, מתנדבות ומתנדבים,
את הטור הארוך של אופות עוגה, הפוקדות את הבית של אלו שהשמחה במעונם? את החברות הנאמנות אשר ערבבו ביצים במשקה חריף, ובאות בעצמן או שולחות את אחד הצאצאים, את אלה המסדרות פרחים ביד אמונה,
את שרה בן אהרון המכינה את "שולחן החופה", את הצלם משה, את גדעון הממונה על הרמקול והרשמקול, את הנגנים המרקידים את הרגליים, ואחרון אחרון חביב, את ר' מאיר המזווג זיווגים הלכה למעשה?
הרי זה יהיה מצחיק מחד, ומשעמם מאידך, לקרוא בכל גיליון אותה השתפכות הנפש.
אלא מאי? קראתי באחד הגיליונות האחרונים את דברי התהילה היפים של ריבקית היולדת, ולפני חודשים אחדים את הבעת התודה הנחמדה לדואגים לבגדי חייל מפי יהודה פרידברג. ונעשתה ריבקית שלוחת מצווה לכל היולדות, וכן היה יהודה לפה לעשרות החיילים. על כן יורשה גם לנו, להורי החתן, להביע את תודתנו בדרך זו עבור כל החסד שגמלו לנו.
--------------------------------------------
והעט מבקשת לומר דברי תודה נוספים. והרשימה היא ארוכה, והנושאים הם מגוונים, ואבחר רק מעט מזעיר.
ראשית אשלם חוב ישן: לפני כחצי שנה עברתי ניתוח-לא עליכם- והייתי נאלץ לשכב כשבועיים בחדר חולים. קיבלתי לא רק טיפול מסור מצד כל הצוות הרפואי, אלא גם דברי עידוד רבים. ואין צריך לומר, שהחברות שעבדו שם דרך קבע או בתורנות עשו כל מאמץ, כדי להקל ולהנעים.
אין גם לשכוח את החברים הרבים אשר קיימו מצוות "ביקור חולים" וכל אחד לקח קורטוב של מכאוב.
הבה אהיה לפה לכל הרבים הנזקקים למוסד הזה.
עבודתי בטעמי המקרא ובתחום המסורה מוצאת את ביטויה לפעמים גם בפרסום חוברת.
ניסוח הדברים הוא קשה ומסובך. הדברים מכוונים לציבור קוראים בלתי מוגדר, הכולל לומדי תורה בקביעות ואף מלמדי מקרא, אך גם כל אחד החפץ להעשיר את ידיעותיו, דתיים כחילוניים.
בדרך כלל אני פונה לחברים רבים בבקשה, לעיין בטיוטות שונות בשלבי הכנה שונים. אני מוסר בסיפוק רב שכמעט תמיד נענים חברי יבנה וחברותיה לבקשתי לעיין בכתבי-יד ולהעיר את הערותיהם.
עם הופעת החוברת אין באפשרותי לציין את שמות הרבים אשר הושיטו לי את עזרתם ברוח נדיבה. יעמדו כולם על הברכה.
ומעניין לעניין באותו עניין: בהכנת החוברות האחרונות ביצעתי בעצמי את המלאכות השונות, שכללו את ההדפסה במכונה, את הניקוד, הטעמים וקווי הפיסוק. אך למלאכה אחת הזדקקתי לעזרת בעל-מקצוע, והיא :עיטור העטיפה, הבא גם בעמוד הראשון של החוברת. הרי חשיבות רבה יש לעבודה הגרפיקאית הזאת: בכוחה לצוד את עין המסתכל או לדחותו.
והנה מצאתי גרפיקאית, אשר עשתה את עבודתה לא רק בכשרון, אלא אף במסירות ובאהבה יוצאות מגדר הרגיל. היא לא חסכה עמל וזמן לבצע רעיונות מקוריים. שמה-מרים ינובסקי.
מרים התנתה תנאי מפורש לנכונותה לעזור לי: איסור מוחלט לציין את שמה בחוברת.
אני מקווה שמרים לא תכעס עלי, אם אביע לה בדרך זו את תודתי הכנה, הרי "מבית" הוא העיתון הפנימי שלנו. באמת-תודה לך, מרים.
מיכאל פרלמן מבית 25/8/1979 |
